אתמול

אתמול היה יום שהגוף-נפש לא יכולה היה להכיל מידי. בחילות הקאות שלשולים. לא יכולתי לשתות או לאכול. לקום. פתאום חצי מרשה לעצמי להרגיש חלשה. נדיר בעולמי. פעם ראשונה שלא באתי לעבודה. כתבתי לרופא הנפש שלי, שהשיב לי במילים חכמות כל כך. הוא יחזור. וניפגש. העצב שחשתי הצטרף לעצבות יום הזכרון. בלילה התנגנו להם ברקע שירים עבריים נוגים. ואולי, אולי גם זה עוד שלב בתהליך לקראת הגדלת העצמאות. אודי וכולם, בעצב של פרידות, בחשש מפני התחלות חדשות, בויתור, שלכם, סוריקטה

אז כנראה שהרגשתי אותך כל כך נכון...איתך מחבקת