עצובה בשבילה

אחותי הקטנה בת 7, היא לומדת בכיתה א. עוברים עלייה הרבה דברים קשים לאחרונה, עברנו דירה, עזבנו את החברים, את המשפחה, את הבית ספר הקודם. אבל זה לא מה שבידיוק מטריד אותי. כשהייתי בת 7 ואפילו יותר הייתי חסרת ביטחון עצמי. לא הייתי ילדה שמחה כמו כולם. הייתי דכאונית, בכיתי בבית ספר, שנאתי את עצמי, הסתכלתי על המראה ויכולתי לבכות, לא היו לי חברים וחברות, ועברתי הרבה תקופות בדידות והצקות... אחותי בידיוק ההפך מזה, אבל עם המעבר היא השתנתה, היא נהייתה הרבה יותר עצובה, היא הזכירה לי את עצמי. היא מפחדת להיות לבד, בבית הספר אין לה חברים וחברות, היא לא מרימה את הראש שלה, ותמיד בטון עצוב כזה... כולם קוראים לה מציקנית ו- מעצבנת ובאמת שהיא לא עשתה משהו רע למישהו. מה שאני יכולה לשאול זה איך אני, בתור האחות הבכורה יכולה להפוך את המצב שלה לטוב יותר, ולהחזיר אותה ללהיות ילדה שמחה ומאושרת. תודה לעונים.