לאביב, אנג'ל, מישהי, אליאן, רותם, וכולם

חשבתי שלאור משבר האמון האחרון יש מקום להצתה מחודשתשל אש האחדות, אם כי נדמה כי זו מנת חלקנו, ושלכם עוד יותר משלי (לא בגלל שאני לא מרגישה שייכת חלילה, אלא בגלל הזמן הקצר שאני פה.........) אז חברים יקרים, אהובים, בואו נרכז את מירב המאמצים, המאמצים הכנים והמשותפים להבראת מכאובינו, לחבישת הפצעים ניתן לאהבה למלא את כל יישותנו לאהבה שלנו את עצמנו, כן היא החשובה ביותר, לצורך הבסיסי המפעם בכל אחד מאיתנו, להיות "אחרי", אחרי המבול, מבול היסורים, מבול הדמעות דמעות הסבל. נפנה מקום לליטופים, לסימפטיה ויותר מכל לאמפתיה להושטת יד לעזרה ולהגשת עזרה כנה כי מה בסה"כ ביקשנו. להגיד אחת ולתמיד לא עוד למחלה הנוראה! מחבקת בחום,

סליחה שוב על חוסר האימון לך קל לדבר אני נשארת עדיין מבוהלת ויש לי תחושה רעה כאילו עוקבים אחרי וזה מתחבר לי עם דברים לא הכי נעימים והנה חזרתי להודעותיי הסתומות...

היי לשרון ולכולם . לא רואה את פניכן לא שומעת את קולכן , ובכל זאת אמון עוור נותנת בכן , זה לא התמימות , אלה שקירבתכם מוחשית כל כך , הידיעה שיש פה משהו שונה ומיוחד , מן אחים לצרה כאלה שנוגעים בורידים ,ושניכנסים עמוק לנשמה , הנתינה וה סימפטיה וגילוי ה רגשות הפתיחות והאהבה , הם צידתנו, ומנת חלקנו לאורך כל הדרך . והמטרה היא ,שבל נישכח להיות שלמים ,לייבש דמעות ,ולהרים ראשים, ולגרום אחת לשניה לחייך בפה מלא, וזאת אתם בנות ניפלאות שלי עושות כל הזמן . . ושצרי העין והמפריעים למיניהם יאכלו את ליבם . אוהבת רותם

היי חמודה אל פחד..ובהלה .. אף אחד לא שווה את זה . שלך רותם