אביב

מה שלומך? איך עבר היום?

היי שרון, אחרי שנרגעו פה קצת הרוחות אני יכולה לענות לך. היה לי יום מצוין, הסתובבתי כל היום עם חיוך על הפרצוף, יצאתי מוקדם מהעבודה באור היום, וקיבלתי המון כוחות מגמד-קטן אחד ואוהב. המון אנרגיות הקטנים האלה יכולים לתת לך. סערה קטנה בלילה פה בפורום היתה, אבל לא נורא, טופלה בהצלחה, וחלפה לה. החיוך חזר לפרצוף. גם מישהי המיוחדת חזרה אלינו משדה הקרב, קצת יותר אופטימית וקצת יותר עם כוחות, בטח שמת לב, וזה מרגיע אותי קצת. מה אצלך ? אביב.

אני סיימתי להלחם את מלחמת הפורום, לעת עתה , בתקווה שזו מהומה רבה על לא דבר, אם כי בעיני היא משקפת בעיה מעט יותר עמוקה. מעבר לזה, היום עבר לו בעצלתיים...מכירה את הימים הללו בוודאי, שמתחילים בקול תרועה ונודמים לאיטם...... מותר גם להם הימים, לבחור בדרך שקטה לסיים , לא כן? האמת היא שהימים לא פשוטים לאחרונה, המחשבות מעסיקות והשינה מדירה מעיני, אם כי אני בדרכי המיוחדת בהחלט מצליחה להעניק להם משקל נוצה. מצליחה אפילו אותי להדהים, ביכולת המופלאה "להכנס לפרופורציות". והפורום כאן תורם את חלקו בגאון. אני כלכך כמהה לשתף ועדיין לא יכולה, לא בגלל שסוגר ליבי טרם נפתח, הסכר פתוח לרווחה, והמילים ממתינות כמעט באופן בלתי אפשרי לפרוץ מגרוני. הסיפורמאוד עדין, חוליות חסרות בו, נדמה כי חלק ארי לוט בערפל, ואין לדעת מי יקרא, מי יעלעל ומה יעלה בגורל המילה הכתובה. לעת עתה, רק אוכל לומר שזו האהבה...........אהבה אפופת מסתורין, ותו לא. ובכל זאת הידיעה הכנה, כי את כאן, ומישהי גם, מספיקה. הידיעה כי ההדדיות היא המצעידה ההדדיות בצד העצמאות , מן שילוב מנצח, לנצח......במלחמה הקיומית שלי ושל כל אחד ואחת . חושבת שאני קרובה לפרוש, לתת מנוחה למחשבות...