אביב המקסימה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
תודה. את תמיד יודעת מה להגיד ואיך לעודד. אני יודעת שאת צודקת. אבל את מכירה את ההרגשה שבכל זאת בא לך כבר שהכל יעלם כמו קסם? המצב הזה גורם לי לעשות דברים שאני לא רוצה. למשל עכשיו , בעלי רצה שאני ארד איתו ועם הילד(כבר הזכרתי כמה שהוא מקסים??!!) לגינה ולא כל כך בא לי (לא בא לי לעשות שום דבר), והוא ,כזה חמוד מנסה להוציא אותי מזה , והוא יודע שבחוץ אני אולי ארגיש יותר טוב ,אז הוא ניסה לשכנע אותי . ואני ,עם כל חוסר החשק שלי ,התפרצתי עליו בכעס. מסכן שלי. לא מגיע לו. לפחות אני יודעת שהוא מבין אותי . והוא גם תומך בי במאה אחוז. הלוואי שהכל היה פשוט. ושכל זה כבר יגמר. אני רוצה לחזור לאני ממקודם. זאת עם העבר הרע, שהתלוננה כל הזמן , שהייתה קצת כבדה... אבל לפחות לא פחדה מהשד יודע מה... למישהו יש טישו ??...
ועוד משהו... כבר הזכרתי שהפיגועים האלה לא ממש עוזרים לי??? נותנים לי כל פעם סיבה חדשה לפחד.
בילי, האמת היא שבקטע הזה אני ממש לא יודעת מה להגיד, גם לי לא. חרדה לאנשים היקרים לי עד מאוד. רק שלא יפגעו. אבל פה נשאר רק להתפלל... אביב.
בילי יקרה, יש לי טישו בסטוקים פה לשעת צרה... מכירה את ההרגשה של לרצות להיות כבר אחרי זה, להיפטר מזה, לתמיד. תאמיני לי לא הייתי רוצה יותר מזה כלום, רק שיעבור בבת אחת. אבל זה לא עובד ככה. כמו שזה מתפתח בהדרגה, זה עובר בהדרגה. אני רק יכולה להבטיח לך, שלי זה קרה, חזרתי לאני הקודם שלי. בשבוע האחרון אחרי שלושה חודשי טיפול אינטנסיבים, משמע זה אפשרי, זה יכול לקרות, צריך רק לעבוד קשה. ואני עובדת קשה, לפחות בתחושה שלי. כוח רצון יש לך, תקוה יש לך, אמונה יש לך, רק עוד קצת סבלנות לעצמך, ולסובבים אותך. לפעמים כדאי דווקא להכריח את עצמך לעשות דברים, כמו לצאת החוצה עם הבעל והילד, זה משהו שיכול לשפר פלאים את מצב הרוח וההרגשה. כשאני בדיכאון אטומי, הדבר היחיד שמצליח להוציא אותי מזה, כמעט, זה שתי האחיניות שלי, רק צריך לתת להן צ'אנס להתקרב. לפתוח את הדלת בחדר, ולתת להן להיכנס. תעשי מאמץ אם את מרגישה שאת מסוגלת, תתני לילד ולבעל להיכנס, נשמע שאת אוהבת את שניהם מאוד, ונשמע שהבעל מבין מה עובר עלייך, ותני לדברים לזרום, להתפתח בקצב שלהם. תראי איך חיבוק ונשיקה אחד מהילד, כבר עושים אותך הרבה יותר מאושרת. ובכלל, גינה ואויר צח זה דבר שאף פעם לא מזיק, תמיד יכול רק להואיל. ומקסימום... תישארי באותו המצב, לא קרה שום אסון. אביב.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
