כבר לא יודעת מה הכותרת...

הכל רק כעוס יותר,חסום יותר,סתום יותר,מעצבן יותר,מעיק יותר,כבד יותר,מביך יותר,משפיל יותר,מייאש יותר,ורוצה יותר.. ולא רוצה ..יותר,וקשה לי ככה ואיתו ובכל הפורמט הזה. וזה סוגר,ומכרסם פנימה עמוק.ואם הייתי יכולה אחרת, הייתי עושה אחרת..,אבל כנראה שלא יכולה וזה לא מתאפשר לי. והצעקה נצעקת חזק ללא קול ותזוזה,ובאי נוחות רבה גם אל מול המבט הזה ,מהכורסא שלו ממול,ולא מסוגלת מצידי גם להיישיר כבר מבט ובכל ההרגשה כולה הככ מעיקה הזו.והתסכול עמוק וההרגשה כבר של מבוך ללא יציאה.אז מה יהיה..??? ואולי באמת צריכה להסיק..שלא מתאימה לחיים האלה...ובכלל לקשרים, ואם הכל בא לידי ביטוי בטיפול...,??? ואם גם,וביחוד בכל המצב הזה, לא מצליחה להעזר..,אז גם טיפול זה לא הפתרון???