רחל

הי!! מה קורה???......אז מה? את עייפנ בזמן האחרון? הספקת להשלים שעות שינה סוף השבוע הזה?... אני אשמח לצטט לך שורות יפות מאיזשהו טנגו.... אני רוצה לחפש משהו שיתאים.. בינתיים שמעתי משפט שאהבתי מאד!!! "...געגועים למשהו שלעולם לא הכרתי..." אני חושבת שהרגשתי (ועדיין) את ההרגשה הזו. זה משהו כואב כזה...טוב.. אני עדיין מציירת! הלוואי שאפשרי היה שתראי את הציורים... התיאשתי מקבוצת התמיכה בבית החולים, הפסיכולוגית שלי לא הצליחה להשיג את הבחורה שם, והכדור עבר לידי, גם אני ניסיתי, לא ברור לי העניין הזה.... נימאס לי. ובדיוק אז - מטפל השיאצו שלי המליץ לי על דיאטנית לא קונבנציונלית! שמבינה עניין! ניפגשתי איתה פעם אחת. מה אגיד לך? הרגשתי שגיליתי משהו חדש, אולי זה לא מה שיענה למה שאני רוצה, אבל אני מוכנה לנסות. (יש בעיה אחת, זה די יהרוס לי את המטרה של למות מרעב....) אין בעיה גבי הסיפורים!!! אני אחשוב על סיפור גם..... זה לא יפה שאני כל הזמן לוקחת..... תרגישי טוב :

איזה כיף לפתוח את המחשב ולפגוש אותך! אני מכירה את הגעגוע לדברים שלא הכרתי, לדברים שחלמתי שיהיו לי, אנשים שחלמתי שאפגוש. אני קצת חוזרת על עצמי, אבל התרגלתי כנראה לרעיון, וזה הפך למוטו בחיי: להפרד מפנטזיה קשה לא פחות מפרידה אמיתית. הפנטזיה ממלאת, אבל זה לא שובע אמיתי. להתפקח מאשליה זה כואב, כואב בגוף ממש, אבל אחרי שאתה מתקלף מעורך אתה לומד לצמח עור חדש. אתה מחלים. אתה לומד להנות מדברים בנליים, שפעם היית עיוור אליהם: יום של שמש, משב רוח קריר דרך החלון, הצחוק המתגלגל של ילדתך. ואז אתה באמת נוגע באושר, באמת מתמלא. צר לי על רעיון הקבוצה שלא התקדם. מה לגבי הקבוצה שטלי מנסה לארגן כאן בפורום? אולי תנסי לברר אינפורמציה נוספת לגבי קבוצות בפורומים שעוסקים בהפרעות אכילה? ודיאטנית........ נשמע דוקא רעיון מצויין. יש דרך שאראה את הציורים שלך- אם תוכלי לסרוק אותם ולשלוח לדואר האלקטרוני שלי........... אבל תדעי שאני רואה אותם דרך המילים שלך. אני רואה אותך, ואת כל-כך יפה בעיני, עד כאב.