לרחל,רוית,טלי,אביב,אורה,שרון,רותם וכולם...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני לא יודעת מה להגיד ! משום מה אני לא מרגישה כלום ! הוועדה אישרה... ועכשיו זה נכנס להילוך גבוה... עלו עוד אפשרויות שכרגע אני לא מצליחה להיזכר בהן. לא יודעת , הייתי שם ,דיברתי, אמרתי מה אני חושבת ומרגישה. עובדתית בלי להראות שום רגש. העוס"ית שלי אמרה שהיא דיברה עם בית החולים ואמרו לה שאם אני "הרמתי ידיים" אזי שכלו כל הקיצין. אני חושבת שאני מרגישה ומתנהגת כמו באישפוז הראשון... התנתקות מוחלטת מבחינה ריגשית... וכן, הנפילה תגיע בשלב מאוחר יותר. אבל זה בסדר, אני מעדיפה זאת כך... עד אשר הוא יכנס לפנימיה ויסתדר שם אני מוכרחה להיות חזקה ובשליטה מוחלטת על הרגשות. ואחר כך ? יש לי את המטפל שלי, יש לי אתכם ואני מאמינה שהפעם הנפילה תהיה "רכה" יותר. בכל אופן תודה על הכל ! אליאן
הי! קודם כל אני שמחה שעברת את החלק הפורמלי. זה עוזר מאד כדי לדעת איפה את עומדת עכשיו. נשמע לי שיצגת יפה את עצמך ואותו בועדה. קחי קצת זמן להרגע, להתאושש. אל תדאגי כרגע ממה שיבא אחר-כך. אני כאן איתך. אחזור מאוחר יותר לראות מה שלומך.
אליאן יקרה, ההחלטה תואמת את הציפיות, אבל היא עדיין לא קלה להתמודדות. כמו שאמרת, בוא נעבור צעד צעד. קודם עברנו את הוועדה, עכשיו נעבור את היציאה לפנימיה, וגם עם כל מה שיבוא אחר כך נצליח להתמודד. זה קצת מוזר לכתוב עברנו, נעבור, נצליח... בסך הכל את עושה את כל העבודה הקשה, ואנחנו סתם ברקע, אבל כנראה אני באמת מרגישה שותפה, דאגתי כל הבוקר, חשבתי עלייך, וזה מה שיצא לי. אל תדאגי, אם את מתכננת ליפול, אני מתכננת לתפוס... והשיר (מקווה שלא נמאס לך...) אתה מציב לעצמך מטרה מתחיל ללכת לקראתה לאט בזהירות בצעדים מדודים בוחנים וזהירים היא עומדת מול עיניך מוגדרת, בהירה וידועה אבל לא קלה להשגה לא פשוטה להגשמה אתה מתחיל לפרקה לגורמים לזהות אחד אחד את השלבים להבחין גם במכשולים ולברר את הקשיים אתה נופל לראשונה מקבל את המכה נסחף לתוך הסערה ומרגיש את ההמולה אתה קצת נסחף בזרם אתה קצת סוטה מהתלם את הדרך הישרה לרגע איבדת את הכיוון הנכון לפתע לא מצאת אתה יוצא להפסקה לוקח יום יומיים הפוגה מוותר קצת במלחמה עד שיכול לשוב בעוצמה אתה לא מוותר קם על רגליך ומתיישר את הצעד הראשון מתעקש לעבור את המכשול הנמצא לפניך מוכרח לעקוף אתה אוזר אומץ ואוסף כוחות בצעד אחד קטן התקדמת על פני הקושי חלפת ואל הדרך הנכונה חזרת המטרה חוזרת לנצנץ למול עיניך ואל עבר השלב הבא מועדות פניך עוד מכשולים רבים יעמדו בדרכך עוד קשיים רבים ינסו להחלישך אתה מתעורר כל יום בחשש קל מה יקרה היום ועל מה יפול דבר השאלות המנקרות חוזרת ונשנות לא מרפות ורק מכבידות אתה ממשיך לצעוד לעבר החזון לפעמים מאבד את תחושת הרצון לפעמים מוכן כבר לוותר ובשולי הדרך להישאר לעיתים הדרך נראית לך אין-סופית ומטרתך נראית לך בלתי אפשרית אבל אז קרן אור שוב נדלקת ובעיניך שמחת חיים שוב נוצצת אתה חוזר לפסוע פסיעות ענקיות לעבר הגשמת השאיפות והרצונות שום דבר כבר לא יוכל להפילך שום דבר כבר לא יעמוד בדרכך אתה דבק בדרכך ממשיך ללכת למרות הכל נאחז בהבטחתך לעצמך ובסוף מגשים את מטרתך אביב.
-אליאן היקרה. את רק היגעת וכבר את אומרת שאת לא ," מרגישה כלום" אל תחשבי על המשפט הזה ואם את יכולה, תימחקי אותו מהלקסיקון שלך מה שקורה זה מכניס אותך למצב שאת בעצם מכירה וחוששת ממנו ולמה לך . אל תעשי זאת לעצמך הרי יש לך רגשות והם חמים וקיימים (ראי הוכחה מזה שאת מגיבה לתגובותנו )וגם , את שמחה שעברת את השלב הראשון ,ויש אישור הישג ואת עצובה מהפרידה מהבן ויש בך רצון להיתעודד ,כפי שאמרת ,"אני מוכרחה להיות חזקה" תישתדלי גם לא לחשוב על עצמך, עלייך .בזמן הקרוב ,על מה קורה איתך או כמה קשה לך . היי ענינית , ופעלתנית . כך אני עשיתי וזה עזר לי . יקירה אנו כאן בשבילך (ואת בשבילנו ) כמו המוסקטרים בצרפת שחיו לפי, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד . שמרי עצמך. רותם באותה היזדמנות תיתעודדי גם מהשיר המקסים שקיבלת מאביב . .
אין כמוך.....
הלוואי והיית לידי, כדי שאוכל לחבקך בחוזקה, לא לומר מאום, רק לחבק. זה לעיתים טוב, מאלפי מילים......... אין ספק ארוכה עוד הדרך ואולי עוד נדע משברים (ואני בכוונה משתמשת בטרמינולוגיה הזו, כי אני באמת מאמינה שאם המאבק יתחלק בין כולנו, יהיה קל יותר......) מה שבטוח, היום עשית דבר גדול, ולא רק עבור בנך, שאולי יגיע יום ובמבט לאחור יוכל להבין שחיו ניצלו במידה כזו או אחרת היות והכלים שהיו בידייך, הטריויאלים, לא הואילו ולכן "הפקדת" אותו בידי המוסמכים...... (אם כי לא תמיד האמנתי ביכולת הבלעדית שלהם לתת מזור לכל מכאוב). ובכל זאת. אני חותרת להגיע אלייך כעת, הדבר הגדול שעשית הוא לקבל החלטה וללכת איתה.....עד הסוף.......וזה המון, בהתחשב בהיסטוריה. לא?......... ולמרות הפחד שוב, קמת והתייצבת פנים מול פנים אל מול הנורא - הוצאת בנך, בשר מבשרך למענך ולמען השאר.. אולי עוד נכונו נפילות, אולי את מנותקת נפשית, אולי התגובה הפוסטטראומטית עוד לפנייך, אל חשש. מה שלא יהיה יש צוות אדיר שמגבה, מעודד, מלטף, משוחח, ויותר מכל מ ק ש י ב . אנחנו נעבור את זה , את תראי, , אל תבהלי מנעילתך מפני הרגשות, התגובה טבעית. את עוטפת עצמך במנגנוני הגנה רבים, מקווה לא להיות חדירה לחיצים הפוגעים. אבל הם אולי יגיעו וסביר שיגיעו. ההבדל הוא שהיום את אליאן אחרת , מחוזקת, מאמינה ביכולת ההבראה, בכוחות שלך, ואת מתוגברת. יחד , נעבור הכל.......ונשרוד. מחזקת את ידייך , שרון
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
