התעלמות כואבת

חיכיתי כל היום לרגע בו תכנס ותענה,ואקבל גם אני,תגובתך. והנה...,הגעת..,אבל בחרת לדלג עליי, ופשוט התעלמת ממני. זה כואב . ומרגיש ככ מבאס. ובייחוד שזה היה לי חשוב, ובטח כרגע,שהכל רגיש וקשה,וגם כתבתי על זה. אז למה??? מרגיש חרא ואפילו יותר לבד,ובטח גם אל מול התגובות התומכות...,שכתבת לאחרות. טוב...,זה מה יש,כנראה,כמו שאתה נוהג לאמר לי,לא מעט. ומן הסתם,ועד סופהשבוע,אם בכלל,גם לא תגיב. הרגשה מחורבנת באופן כללי. לילה טוב.

הי קרן אור, למען האמת גם אני רציתי לכתוב לך, עוד בהודעת השתיקה שפירסמת ויצא שהתמהמהתי. חפצתי לכתוב ששתיקה פעמים רבות קשורה לכעס. והנה, כבר ראיתי שפרסמת הודעה נוספת שמזכירה רגש של כעס. ואם כעת את מדברת על קנאה, שהיא כל כך מוכרת, אולי גם משהו מזה קיים ברגשותייך הקשורים לטיפול. נסי לומר 'אני כועסת' ולשמוע פנימה את הקול האומר 'על מה?' ונסי למצוע על מה באמת. ואולי הכעס הוא ביטוי של קנאה. נסי לחשוב במי את מקנאה. במה. חומר טוב לפגישה טיפולית שאם רק תוכלי, תדברי אותו. רעיונות של בוקר עבורך, יקירתי, שלך, סוריקטה

על העצירה לרגע וההתייחסות. אני מניחה שאת לגמרי צודקת. עם זאת כרגע קשה לי מאד לדבר את זה וככה. וזה בהחלט גם מוסיף לכל הקושי הכבדות והדכדוך מכל הקורה או לא קורה...,איתי.והקשר איתו, והטיפול הזה שככ מתקשה להכיר בו. כשאני כבר לא יודעת מה מציאות מה אשלייה, מה באמת קורה, ומה מרגישה, כשהכל ככ נזיל ומתעתע ופוגע ומעודד ושוב ושוב.. וכשהיאוש כל הזמן שוב ושוב מכה. שבוע טוב.והרבה טוב.