אודי

זה כל כך מזכיר את אז שפחדתי לדבר להגיד שכואב שקשה . מרגישה את זה ברמת התא ויודעת שאין קשר והחוץ מתערבב לרגע עם הפנים ובכל זאת מזכיר לי למה לא מתערבבת עם אנשים למה פוחדת מהם כל כך ...זה מסוג הרגעים האלה שהייתי כותבת בניק אחר וכל מה שאני רוצה זה להפסיק לרעוד ככה , להפסיק להתפצל ולרצות להעלם בכל פעם שמישהו יחווה לי כתוקף או שאני ירגיש שאני נמחקת רגשית ...

אביב ממי שלי, הייתי רוצה לשאול, האם כשאת כותבת הודעות מנותקות ומבולבלות ואת חוזרת לקרוא אותן - האם את מזהה שזו את, אחרי שאת נמצאת במקום אחר? וגם ההיפך - האם כשאת מפוצלת כמו שאת קוראת לזה ואת קוראת הודעות מחוברות שלך - את מזהה שזו את? את יודעת, לפעמים אני בודקת הודעות שכתבתי בעבר, ואומרת לעצמי, וואלה הייתי במקומות האלה כבר פעם... בסופו של דבר יודעת שזו אני. משהו מאד אופייני בעיניי בהודעות. בוקר, סוריקטה

במיוחד במנותק המפוצל לפעמים לא יודעת שאני כתבתי בכלל...כבר קרה שהמטפלת קיבלה מיילים שלא ידעתי עלהם או הודעות בפורומים שלפי התוכן כתבתי אבל לא ידעתי שכתבתי