מישהי........

בוקר.........או שמא ליילה עדיין עבורך........ אני מחפשת סימנים, ויטאליות מכיוונך והם אינם.........האם השמש קסמה לך יותר ממילים על גבי מסך אפור......או שבחרת להתנתק, להתחבר לעצמך להתמודד לבד עם החידושים? את עומדת בתחילתה של צומת דרכים, ואולי תוהה אם ההחלטה ללכת בכיוון הקבוצה נכונה. אז רציתי לחזק, ולומר שהנורא ביותר שיכול לקרות הוא שהקבוצה לא תקדם אותך, אם כי לרוב לא ניתן להשאר אדיש למה שמתרחש בקבוצה. חלק מהדינאמיקה הקבוצתית היא בבחינת היותה גלגל מניע. מניע תהליכים אישיים וכאן החלק המשמעותי שבה. את לא חייבת לקחת הכל , קחי רק מה שמחשל אותך. אם את חשה כי סיפורי הבנות האחרות שאולי נמצאות בשלבים מתקדמים יותר או פחות , גורמים לאיזושהי רגרסיה, אל תתני לזה לשבור אותך. קחי נשימה עמוקה, עשית כבר את הצעד החשוב ביותר, גמלה בליבך ההחלטה להבריא. את יודעת עד כמה זה חשוב? כמה הכוח הזה הוא בבחינת מטה קסמים בידך, נמצא שם להגנתך....וגם אנחנו כאן....... לפחד ......זו תחושה ותכונה אנושיית, זוכרת? ואם לא מפחדים סימן שלא מעורבים מספיק בתהליך. החשש הוא מובן וטוב שהוא שם, מזכיר להיכן את לא רוצה לחזור, מזכיר מה מחכה לך מעברו השני של החשש.......החופש, החופש לאכול מתי שרוצים, החופש לחייך, לשמוח, בלי כל עקבות גסטרונומית.......... מחבקת ומעודדת. ויותר מכל אני כאן, בשבילך כמו כולם. תשתמשי בנו. יום נעים

זה היה יפה מאוד לדעתי כדאי לקחת לתשומת הלב....

תודה על העידוד, על החיבוק, זה היה חשוב לי כל כך... היה לי סופ"ש קשה, נפילה רגעית בחזרה למחלה... קשה לי עכשיו, אבל לא איבדתי תקווה. אני אתגבר. המכתב שלך נוגע, וברצוני להגיב אליו ברצינות, לעומק ולא במילים ספורות וסתמיות- לכן אני מעדיפהלדחות קצת את התגובה. אני אהיה כאן שוב הלילה, ואני מבטיחה לכתוב! אלפי תודות על המילים, הרגישות, על עצם היותך... מישהי

חשבתי........שאולי זו הסיבה........ את יודעת, זה עוד יכול לקרות.........הכל הרי כלכך טרי, רגיש......... אני מחכה...... מחבקת , כמובן, וחושבת ........המון........ נתראה.שוב על גבי המסך , בקרוב.........