אמא שלי חולה.....

אמא שלי בטיפול פסיכאטרי ,וכנראה שיאשפזו אותה אישפוז כפוי . אז דבר ראשון הייתי רוצה לדעת יותר על הנושא ובמיוחד בשביל לדעת אם זה הפתרון הטוב ביותר למצב הקיים או ששמה יעשה לה עוול . ואני אסביר את המצב , היא נכנסה לטיפול בגלל שהיא אובססית : לגבי קניות אובססביות ,אבל רק לאחרונה נודע לפסכיאטרית שהיא נוטה להתפרציות במצבי רוח שכוללות צרחות ,שבירת דברים לפעמים , בעבר היא נהגה להכות אותנו בהתפרציות הנ"ל אבל לא האופן קבוע , וגם לאורך השנים היו כמה נסיונות התאבדות של שילוב בין כדורים ואלכוהול , היא לוקחת כמויות אדירות של כדורים לאחרונה ונשארת לפעמים ימים במיטה... כן אני יודעת שזו זעקה לעזרה אבל אני ואפשר לומר המשפחה כבר לא יכולים להתמודד עימה ויש צורך לציין שלאחרונה זה רק החמיר. אז ,שוב אני חוזרת לשאלתי האם זה הפתרון האןפטמלי למצב הקיים ? ומה ,ואיך אני יכולה לעזור ,אני לא מדברת עימה כבר זמן רב אך אם היא תצתרך אותי כמובן ואבוא לעזרת תודה מראש על עזרה ותגובה סיגל

היי סיגל....... עצוב לי לשמוע על אמא שלך........ אני לא אשת מקצוע..... אולי כדאי שתפני תשאלה למומחים כאן......לטלי פרידמן , ד"ר אורן קפלן.....ועוד..... הם מבינים יותר ממני, תהיי בטוחה. מה שאני יכולה לאחל לך זה שתרגישי טוב... ובהצלחה עם אימך.... ממני.

שלום סיגל, דבר ראשון אני חייבת להגיד לך, שהכאב שנמצא בך על אמך, מובן לי מאוד. כשאמא שלי נכנסה לבי"ח פסיכיאטרי, בהחלט לא ידעתי "מה יקרה עכשיו", ומה אני יכולה לעשות כדי לעזור אני לא אגיד לך שהבי"ח הפסיכאטרי הוא המקום הכי אידיאלי לכל מי שבא לאשפוז שם, לי היה מאוד קשה לבקר את אמא שלי שם, ואני אומרת לך מראש "ישר כח" עם הזמן למדתי שכמה שכואב המצב, באמת אין לי דרך לעזור לאמא שלי, ורק אנשי מקצוע והתרופות שהם נותנים לה יכולים לשנות את המצב אני ממש לא מוסמכת להגיד לך אם זה יעזור. אמא שלי השתחררה מהבי"ח (וההיתי מאוד אופטימית כי מצבה השתפר), אבל אחרי שהיא לא התמידה עם התרופות ופגישות עם המטפל, היא הדרדרה בחזרה לתוך המחלה, והיום אני מאוד ההיתי רוצה שהיא תחזור לבי"ח (אבל זה לא אפשרי - אני לא אלאה אותך בתקדימים משפטיים) אז לסיכום, בהחלט "ישר כח", ואני יודעת עד כמה זה שובר את הלב וכואב, מאחלת לך שתחזיקי מעמד

שלום לכן...... אני מקווה שזה בסדר מבחינתכן שאני שואלת, אבל ממה אמא של כל אחת סובלת.... ז"א, איך זה התחיל, זה היה תמיד? מאז שאתך זוכרות את עצמכן? או שזה התחיל עקב מצב כלשהו? אם זה גורם לכן אי-נוחות אתן בהחלט לא חיבות לענות. באמת. כמו שאפרת אמרה.... "יישר כוח".... ממני.