חיבור
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי וכולם אחרי כמה ימים של מאבק עיקש של נסיון להבין מי אני .....היום אני רוצה לחגוג אני כולם...אודי זה כל כך מרגש אותי אני כולם ..רוצה לבכות זה לא מההגיון אני מבינה מרגישה את זה ...אני כולם, עוד דרך ארוכה לפני ויש בי הרבה חששות אבל כרגע אני מאושרת ...תודה שאתם כאן איתי...
אביב ממי, קבלי חיבוק מחזיק שישמור את כולם, אותך השלמה, ביחד. כן ירבו, שלך, סוריקטה
זה כזה מדהים התחושה הזאת שלא תיגמר לי לעולם. אני רוצה לרקוד לבכות לצחוק לשיר לחבק את כולם ...רק מעיב על זה הפגישה האחרונה שאני לא יודעת מה יהיו ההשלכות אבל מקווה לטוב. בכל מקרה אני כולם ....וסוריקיטה אני אוהבת אותי ....
כולם בשביל אחת ;) יקרה שמחה בשבילך שאת לומדת לקבל את כולם, שבת טובה ומוארת
בטח לך זה מבין מה שאמרת, והעיקר שזה עושה לך טוב
מחוברת לכל חלקיי מרגישה שזאת אני בלי מחיצה של קיר בטון בנינו ..מסוגלת להושיט יד לקטנה שאני ולהבין שזאת אני שבוכה מהפחד ...זה אחד הרגעים המרגשים שחוויתי בשנים האחרונות. ומן הסתם אני אמשיך להיות מפוצלת אבל אני אשתדל לחשוב מאני ...אני הקטנה וכו'...בקיצור הרבה פחות מנותק הכי חשוב זה אומר שאני כנראה יאפשר יותר עבודה אתם וזה אומר יותר קדימה ויותר הצלחה לשנות ...
אביב, זה נשמע ממש טוב! כל כולך :) פעם הסברתי את עצמי שאני "המפתי דמפתי"- ככה קראתי לעצמי בטיפול...נופלת מהחומה וצריך לאחות את כולי...הזכרת לי, כולי פאזל כזה.
מיכל יקרה, השיר של המפתי דמפתי מקסים בעיניי. הוא מספר על חיבור עצמי שלו, אף אחד מהגדולים לא יכול היה לסייע, והפתרון נמצא בו בפנים. סוריקטה
איזה כיף שאת מרגישה אושר(: הלוואי ורק ימשיך כך!
ברור בהגיון אבל הקירות העבים נהיו דקים יותר -ממברנה ....וזה אחרת ...זה פשוט משהו שלא חשבתי שהגיע אליו לעולם...