.

היא לא מתקשרת...עד כדי כך לא אכפת לה? ואם אכפת לה אז למה משחקי הכוחות הללו? היא טעתה, נכשלה בלשונה, והמעט שהאמין בה עד לאותו רגע נעלם ממני. מה ההנחיה שלכם במקרה שכזה לחכות שהמטופל יזום שיחה בעצמו? לא לקחת אחראיות על כשלון, אלא להעביר את האשמה על פרשנות המטופל כדי לא להרגיש רגשי אשמה? מגוחך, זה רק דוחף לפינה וסוגר ומרחיב את הדחיה שלי כלפיה, היא רק הייתה צריכה להתנצל, קצת "לחזר" והכל היה בסדר אבל לא , היא בחרה להתעלם, להתעלם אודי, אתה מבין גם שזרקתי סימן (כמו שאביב אומרת מחוש( היא התעלמה. בנתיים אני מתמודדת עם הדחיה שלה די יפה, אני בעיקר שונאת אותה המון!

לא יודעת מה קרה בנכן ועד כמה היא כשלה והייתה לאדם לרגע שלא עמד בבחינות שבחנת אותה וכרגע זה לא העניין. מה שחשוב זה הטיפול שלך תילחמי עליו על תחכי שמישהו אחר ילחם . יקרה דברי איתה לא מחוש את כולך . אני יודעת שזה לא פשוט זוכרת הייתי שם לא מזמן ...חיבוק ענק