דברים שאני אומרת

נשמעים לי חסרי משמעות ואני עצמי לא מבינה אותם. שום דבר לא מחזיק, הכל מגיח לרגע ובורח. אני לא מצליחה לאסוף את הכל לסיפור עם רצף ומשמעות... וגם עכשיו בעודי כותבת לא מבינה בדיוק מה ברצוני לומר. אני עכשיו באשפוז יום שלוש פעמים בשבוע והמטרה היא להחזיר אותי לשדרה מתפקדת כל עוד יש רשת בטחון. המקום הזה כל כך עלוב ועצוב וגם אני מרגישה כך. אודי, חשבתי על הלבה שאמרת שהיא מכוסה בקרום. וגם שהיא בעצם מקור חיים. אצלי צריך לגדל קרום חדש כנראה. תודה שאתה כאן תמיד שירה