'נכנעתי'

הוא ביקש וניסה ליצור קרבה. לא צעיר חתיך אדם זקן אף קשיש כמעט... אבל נחמד ואומן.. אין לי מושג למה הוא ניסה להתקרב אליי.. מבדידות? תכננתי איך אהדוף אותו ממני. ועכשיו שוב נפגשנו וזה כבר ברור שלא ניתן להדוף. נוצרה קרבה. קשר. הוא חביב. הוא חיובי. הוא נוגע ללב. למה אני כזאת אנטי? הקשר כבר קרה. הקרבה. ההכרות. זה כבר התגלגל. לא מרגישה שניתן לעצירה. צריך לזרום עם זה. צריך פשוט לזרום עם זה. לא כל יום זוכים לפגוש אדם עם עשיה מיוחדת. ולאיש הזה יש עשיה מיוחדת. הוא הציע לי סיור. אין לי מושג מדוע בחר להתקרב אליי. הוא בודד? אולי הוא בודד? גם אני. אבל הבדידות שלי לא תעבור סתם ככה כי יש קשר. זה משהו יותר מדי פנימי ובושה. העדר זהות ועשייה שיכולה להגדיר אותי.. הוא ביקש שאספר על עצמי ולא היה לי ככ מה לומר. בעצמו דווקא יש לו סיפורי חיים פה ושם שהוא חושף.. הוא יודע שאני לומדת בתחום שקרוב לסוג העשייה האומנותית שלו.כשהתלונן ספרי לי משהו עלייך אמרתי 'אני בת 34 בלי ילדים בינתיים. כרגע גרה עם הואי לאחר שנתיים ששכרתי מחוץ לבית. היו לי חיים קצת קשים..'. ושתקתי. הוא שתק לרגע גם. כמו כיבד את בחירתי שלא להרחיב. הזמין אותי לסיור בין עבודותיו. אמרתי שאשמח. אמרתי שאצור קשר וניפגש מתישהו כדי לממש סיור שכזה.. אני מקווה שהוא לא ישתעמם ממני למוות.... ואני מקווה שהוא אכן הזקן החביב והחם שהוא נראה על פניו ולא אגלה הפתעות לא נעימות פתאום באופי ובהתנהגות שלו... בינתיים זה נראה שאני יותר בעייתית ממנו. שאדם פשוט מנסה להתקרב ואני סתם מתחמקת מקשה ואנטי. עליי לשנות גישה. במקום חתיך צעיר אלוהים החליט לשלוח לי אמן זקן עם נפש קצת כבדה. הוא מגונן ואהבי כזה בגישה שלו... בהתחלה זה עצבן אותי בתוך תוכי. אחכ הרפתי. שיהיה.. שיהיה... אין לי מה לעשות כנגד זה. בסהכ אדם נחמד.