יוגה

הי אודי, בטיפול אני משוחחת עם המטפלת על הקושי שלי עם הגוף ועל חוסר היכולת שלי להשתחרר ולאפשר לעצמי להירגע מבחינה נפשית וגופנית באחת השיחות המטפלת סיפרה שהיא מתרגלת יוגה. אז חשבתי לנסות גם...כי מה יש לי להפסיד? ופתאום אני מרגישה מעתיקנית מלוכלכת וחסרת דעה עצמית. שכל מה שהיא מחפשת זו דמות שתהווה לה דוגמא. ואני מרגישה טיפשה ופתטית. ואני כלל לא טיפשה - אני בחורה חכמה , מלומדת ומוצלחת. איך אפשר "להשתיק" את הקול הפנימי הזה שמנמיך אותי כל כך? וממש לא בצדק.

מה רע לנסות דברים שטובים לנו. להפך הייתי משתפת אותה בזה ומשתמשת בתרגול היוגה ללמוד על הגוף. לי אישית היוגה עושה טוב ולאט לאט מחברת אותי לדבר הזה שנקרא גוף ...פתאום רואה שלא נושמת שכואב ומבינה שבכאב אני בורחת ומפסיקה לנשום.

הי מיקה, נראה לי שאם יש דימיון בנקודות מסוימות, אין זה אומר שאתן זהות, שאין בינכן הפרדה ואת נמהלת. חשבתי על כך שאצל כולנו ניתן למצוא חלקים שדומים למישהו אחר, אולי כך אנו מורכבים מלכתחילה, ובכל זאת - כל אחד הוא ייחודי. סוריקטה

הי אודי יקר, תגובתך העלתה בי מחשבות שכאלה. האם, למשל, ניתן 'לנחש' מי המטפל שלי (מורה השינוי לחיים שלי) מתוך דבריי כאן בפורום? :-) המממ... אני עוד אחשוב על מה ששאלתי כאן... סוריקטה