שיתוף

מאז שאני זוכרת את עצמי לא הייתי משתפת את ההורים שלי בכמעט שום דבר מהרגשות שלי ומהחיים שלי...לאן להתגייס, מה ללמוד ועוד ועוד. לא יודעת מה אני רוצה ממכם, אבל היום סיפרתי לה איזה משהו שהיה ולא סיפרתי, פשוט ניסיתי להסתדר לבד, והיא אמרה שלכל דבר שאנחנו עושים או מרגישים או לא יודעת מה יש סיבה. משהו בי חסום איתם, עם שאר המשפחה אולי טיפה יותר בסדר אבל איתם- כלום. לפעמים חושבת שחבל שכך ואולי יכול להיות אחרת, לפעמים חושבת שזה מה יש ואין מה לעשות עם זה. יצא שכמעט כל מטפלת שהייתי אצלה, והייתי אצל עוד לפגישות ספורות, מלבד שתי הפסיכולוגיות, תמיד שאלו אם עברתי איזו שהיא פגיעה, אבל לי לא זכור כלום ואני מניחה שלא הייתה. אולי בעצם אני רוצה שתחשבו שאני מסכנה... כי שוב נפלה עליי עצבות ואולי אני פשוט מנסה לעורר רחמים.