אודי, במבי וכל האחרות...

לפעמים שואלים אותי מה היית עושה בעניין פלוני אם הייתה לי דרך להשפיע, נאמר ענין פוליטי מורכב, או עניינים אחרים, ולא פעם אני אומרת, ברוך השם שאני לא צריכה להכריע, כי אין לי כתפיים מספיק רחבות לזה, ואני ממש לא מקנא במי שצריך לקבל את ההחלטות. נזכרתי בזה כשחשבתי על העבודה של אודי כאן, בכל הנוגע להעלאת פוסטים. אודי ברשותך, אנסה לראות אם אני נכנסת לראש שלך. אודי מעלה את הפוסטים ורוצה שניקח אחריות על מה שאנו כותבים, שלא נסתמך על הצנזורה שלו, ושנקח אחריות גם על התגובות שעלולות הפוסטים שלי להנפיק, היינו, כל אחת שכותבת תקח אחריות ראשית כלפי מי שהיא כתבה עליו, ושנית כלפי עצמה, וכלפי התגובות שהיא קבלה. מה גם שאודי עסוק ביותר, ואין לו גם זמן כדי לנפות את הדברים. מצד שני, ישנם פוסטים, שיכולים להשפיע הרבה מעבר לווירטואליה, יכולים לגרום לאנשים, בתוך החיים האמיתיים שלהם למשבר. דוגמא מוגזמת לכך היא האנשים שהתאבדו בגלל שיימינג שקבלו ברשת, נכון ששם לא היה מדובר בניק, אלא בשם אמיתי, אבל מאחורי כל ניק ישנו אדם, וכן, האדם הוא רגיש גם למה ש'חוטף' הניק שלו, וזה יכול מאד להפריע גם בחיים האמיתיים. ואז אני חושבת לעצמי, טוב שאני לא בנעליים של אודי, ולא צריכה להכריע בדברים הללו. כי זה לא פשוט. נכון שמי שכותב פוסט ומתקיף את האחר, צריך לקחת בחשבון שהוא יקבל בחזרה, בצורה מאוזנת או לא מאוזנת, אבל זה בהחלט חלק מהאחריות של אדם שכותב. אבל... לפעמים אנשים לא משערים את גודל הפגיעה בשני , ולכן לא יכולים לאמוד את התגובות שיקבלו, ולפעמים התגובה יכולה להיות חריפה מעבר למה שהם לקחו בחשבון. האיזון כאן למי שאחראי הוא בהחלט לא פשוט. אני בהחלט חושבת שהמדיניות הזו של אודי, בסופו של יום תגרום לכל אחת לקחת יותר אחריות על מה שהיא כותבת, לחשוב לפני שהיא שולחת, ולהיות יותר מודעת לתוצאות שעלולות להגיע מאותו פוסט, אני בהחלט חושבת שיש כאן למידה ואפילו למידה לחיים, שהרי בחיים האמיתיים אין מישהו שפורס לנו רשת כדי לתפוס אותנו. ועם כל זה, שמחה שאני לא בנעליו... במבי, אני לא חושבת שתארת לעצמך כמה אני אפגע מהפוסט שלך, באיזה הלם הייתי שקבלתי אותו. כנראה גם לא לקחת בחשבון את המצב הנפשי שלי באותם ימים, כשהייתי בהתקפי חרדה נוראיים, כשמצב הרוח שלי היה בקנטים ממש, וההודעה שלך היא בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לסגור את ארון הקבורה, אין לי ספק שכאשר כתבת את זה, לא לקחת את כל הדברים בחשבון. אמנם הבנת שרוח הפוסט היא לא לפי התקנון, וגם כתבת את זה, אבל אין לי ספק שאם היית מודעת לאימפקט שההודעה הזו עשתה לי לא היית מעלה אותה. גם לא לקחת בחשבון, שההודעות שלנו לא עולות מיידית, היינו ההודעת ביטול שלך, עלתה הרבה הרבה אחרי שההודעה הראשונה עלתה, והרבה אחרי שהודעות שלי כבר נשלחו. ואני, הגבתי מתוך כעס, יריתי מתוך רגשי פגיעה, ומיד התחרטתי על זה, כשם שאת התחרטת על שליחת ההודעה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי, אודי קבל את ההודעות והחליט להעלות אותם, וגם את ההודעה שלי שבקשתי בה שלא יעלה את ההודעות. למרות שאנו כאן תחת ניקים, תדעי לך שהפגיעה שלך מאד מאד הפריעה לי, חשבתי עליך הרבה, הצטערתי בצערך, ואני רוצה להתנצל ולשמוע ממך שאת מוחלת לי, אני באמת רוצה שתפסקי לכאוב בגלל ההודעה שלי, תקחי אותה בפרופורציה, היא נכתבה מתוך כאב וכעס, ואני רוצה שתמצאי בלבך מקום לסלוח. ואני רוצה לומר לך, כמה שזה ישמע לך הזוי, שבתפילת נעילה ביום כיפור כאשר התפללתי, אמרתי במפורש שאני סולחת למטפל שלי על מה שעשה לי (בלי כל קשר שאני לא חוזרת אליו), ואמרתי גם שאני מוחלת לך על הכאב שהסבת לי, וכמו שמצאתי בלבי מקום למחול לך, מקווה שתמצאי מקום בלבך גם למחול לי. כל טוב

מעוררת התפעלות. היכולת לסלוח, לקבל את הכעס, להסביר, לבקש סליחה. לכל אחד יש את הקצב שלו , והנה גם במבי (לדעתי) בדרך לשם. חיבוק לשתכן .

ההודעה שלך עשתה לי טוב. הסאגה עם במבי קרתה כשהייתי ממש בשפל נפשי, ראיתם כאן קצת מזה, הייתי בסערת רגשות קשה. אבל דאגתי לבמבי, חששתי שהפטיש חמש קילו שהורדתי היה יותר מדי, נכון 'שהיא התחילה', אבל הכוחות לא שווים. ואני באמת דאגתי לשלומה, חששתי... אבל עושה לי טוב בלב, שגם הבינו את הפגיעה בי, במיוחד כשזה הגיע בהלם מושלם, כאילו וחטפתי סתירת לחי מצלצלת ולא ידעתי מאיפה זה הגיע לי.

קראתי את הודעתך... איזה קטע... מוצאת את עצמי מתקשה לענות.. לכתוב.. אני חושבת ש"הצלחנו" (ואולי אכן יש פה גם הצלחה ללא מרכאות) הצלחנו לגעת זו בזו בנקודות הרגישות ביותר שלנו.. דרכנו האחת על היבלת של האחרת ממקום העוורון שבנו. אני לא כועסת עלייך, אפילו מודה לך בליבי.. מעניין איך כל אדם מפרש אמירות באופן כ"כ סובייקטיבי דרך הפילטרים וחוויות הילדות שחווה מפרש, מרגיש ומגיב. את המילים "עלובת נפש" ,אם הבנתי נכון, את מפרשת כמישהי בעלת נפש ריקה. (?) ללא תוכן פנימי (?) תקני אותי אם אני טועה.. (הסקתי זאת לאור תגובתך לשאלתי ,למה התכוונת במילים עלובת נפש) אני לא פירשתי כך.. פירשתי "עלובת נפש" כנצרכת, נזקקת.. ולכך התלוותה תחושת השפלה איומה.. נתת לי מתנה סנדיי... אין לך מושג איזו עבודה עשיתי עם אמא צביה לרקע המילים הללו.. סנדיי, הפגיעות והרגישות שלי ותחושת השפלה איומה לא "נולדו " באשמתך, לא "נולדו" כתוצאה מכך שבחרת לומר לי אותם עכשיו. הם יושבים אצלי עמוק עמוק, את לחצת על הכפתור והתחושות הללו עלו בעוצמה רבה מאוד ואפשרו עבודה עמוקה עם אמא צביה. ועל כך אני באמת מודה לך.. ולגבי הפרשנות הסובייקטיבית, מעניין.. שאלתי המון פעמים את אמא צביה, מה זה "עלובת נפש". היא לא ענתה . ויחד עם זאת מאוד עודדה אותי לחזור לפורום ולהתמודד.. רק אחרי שחזרתי, כתבתי לך ולאודי , אמא צביה ענתה לי "עלובת נפש" -זו מי שעולבים בנפשה... מעניין איך כל אחת והפרשנות שלה.. סנדיי... בא לי לשאול אותך , בואי ונלחץ ידיים ? :) אפשרת לי לעבוד עם אמא צביה על תחושת ההשפלה האיומה שמלווה אותי לכל מה שקשור עם נזקקות, נצרכות מהאחר..

הי סנדיי, את מראה כאן חלק מאד יפה בך. לא כל אחד יכול. לייק. אם וכשישנם לי רגשות קשים כלפי אדם מסוים, אני בדר"כ מביאה זאת לטיפול או למקום בטוח בטוח ולא מחזירה לאנשים אחרים. הם, גם אם מגיעה להם באותו רגע בעיניי תגובה אלימה, מקבלים כבר משהו מעובד. לא מחזירה זעם - יש אנשים כאלה שזה מזון לליבוי אש עבורם, ולא בא לי לחטוף אש בחזרה. סוריקטה

ידעתי שיש לך גם את הצד הזה ...חיבוק