התחלתי שבוע ברגל שמאל

מרגישה מפורקת והרוסה והורסת. שנתיים שכבתי במיטה ביום נהייתי דובה. שום בגד לא עולה עליי..כמה זה מדכא. השיניים נהרסו לי..השיער לא טיפלתי בו והוא.כבר מגעיל. והילדים האהובים טופלו על ידי אבא שלהם. אני מרגישה בודדה . מובטלת. שלעולפ לא אחלץ ממה שקרה לי..

שמחה שכתבת עלייך ..מאמינה שכן תחלצי מזה בצעדים קטנים. לאט לאט יש בך מודעות אל תנסי להגיע לפתרונות תקבלי שמגיע לך לטפל בעצמך שאת ראוייה וזקוקה לטיפול .לא יודעת מה הסיבה לשכיבה במיטה פיזי או נפשי אבל את יכולה לקבל עזרה חיצונית תסכימי לטפל בעצמך תסכימי שמגיע לך אל תחמירי עם עצמך . תיראי כאן מסביב בפורום היינו בתחתית וצמחנו ..מאמי ה בך .מחבקת

הי הופ, היום כבר יום שני. ואיך קמת היום? לפעמים אנחנו רוצים שבחוץ יראה בדומה לבפנים. להקטין את הפער. זה עוזר? כנראה שממש לא... מכל הדברים שרשמת, הכי 'פשוט' (אני יודעת שנפשית זה יכול להיות לגמרי לא), הכי פשוט ללכת למספרה. אפשר לחתוך קצוות, או לעשות פן או צבע, או משהו חלקי. זה אכן יכול להיות בקונטקסט לאופן הכללי בו את מרגישה, ואת יכולה להתבייש לצאת עם 'איך שאת נראית', אבל הבושה היא שלך בעיקר. אחרים לא הכי בעולם מרוכזים בזה, נראה לי. אם אינך יכולה, ויש בך צד שמאד מושך עדיין להיות מוזנחת, אז אולי צריך לקבל את המצב ולהמתין לעיתוי אחר. מתאים יותר. בושה, בעיניי, אינה בהכרח דבר רע, אם לא מתמכרים אליה. לעתים ניתן להשתמש בה כדי להניע ולהתקדם. אני שומעת קול שאומר 'טפלי בעצמך!'. כבמעין נזיפה שכזו. איך היית מקבלת קול כזה? בוקר, סוריקטה