לכלן ואודי

לא יודעת למה..אבל פעם הייתי ככה עוברת בניכן ויותר משתתפת וכותבת לכל אחת.....עונה קצת חלק מ.... היום לא. משהו קשה לי בכל ההתכתבויות לפעמים, אין לי דרך להסביר אולי לכן יש? לך אודי????? בלי להחזיר אליי את הכדור? ;) אבל קוראת אתכן ומודה לכל מי שכותבת לי.........אביב, סוריקטה, הופ, חלום...ועוד בנות יקרות שכותבות לי מדי פעם......קוראת אבל חסרת מילים לענות :( ו...אבדוק אודי את המקום החדש אבל קשה כל כך..וכנראה שנפרד אבל עם אופציות לפגישות אם אצטרך...לא יודעת קשה כל כך.......כי לא נפתרו עוד דברים. נ.ב. עדיין מחכה שתכתוב פעם ספר או מאמר על הפורם הזה ועלינו...הוא מרגיש לי כל כך בית פתאום. מ.

להמשיך את הטיפול במקום החדש? חלום,בחיבוק

מיכל נראה לי הגיוני שלא תמיד "מצליח" להגיב, אני קוראת די הכל, אבל לא תמיד יש לי כוח, יכולת, או בכלל מה להגיב. ואני גם הייתי שמחה שאודי יכתוב ספר על הפורום(:

הי מיכל יקרה ושבוע טוב, יש לי תחושה שאת שוב מרגישה אשמה ומתנצלת. אני מאמינה שטוב לענות רק כשמרגיש ולתוך מתוך חובה, וכך נכון, בעיניי. אודי, המנהל, איש המקצוע האחראי, הוא היחיד שיש לו, אולי, יותר מחויבות בנושא זה. הוא, בעיניי, יכול לבחור את מידת ההשקעה שלו בהתאם לכוחותיו ולזמן שיש לו. לנו יש, נראה לי, קצת יותר פריבילגיה לבחור אם להיות כאן אן לאו, אם לשתוק אם לאו. הסתבכתי קצת. אני חושבת שבכל אחד מאתנו חלו שינויים עם הזמן וגם בפורום חלו שינויים. לי, בכל אופן, מרגיש שקצת יותר מפוזר כאן, משהו בתחושת הרצף אולי קצת התקלקל, יש הרבה ניסיונות להדביק, אולי תוך שימוש ביותר דבק, אבל אולי פחות חיבור של קשר. יש לי גם תחושה שקצת מהייחודיות של כל אחד מתפספסת. אני מרגישה שוב את הקונפליקט שלך, את ההרגשה או הבושה בטיפול, הבקשה להפסיק אותו, בהקשר אמנם לטריגרים מסוימים, אך יש כאן, להרגשתי, גם איזה אלמנט מלאכותי. כאילו את רוצה להפסיק כי מישהו אחר חושב כך (וחלק בך גם מזדהה איתו). לא ממש את. ואת מאידך, חלק בך, לפחות, מרגישה שהוא זקוק לו מאד. ההחלטה והאחריות היא, כמובן, שלך. תחושת הבטן שלי והצעתי היא כן לנסות להמשיך. תארי לך - המטפל שלי העביר את הקליניקה שלו קרוב לביתה של אמא שלי. כן כן. והגורל רצה ולא פעם, אבל באופן מיוחד לפני הפגישה האחרונה – ראיתי אותה ברחוב, בדרך. את יכולה לתאר לך שבפנים התחולל לו קונפליקט. החלטתי מה שהחלטתי, הרגשתי ש'ניצחתי'. והמשכתי הלאה. לא רגוע כאן במדינה, ובכל זאת אאחל שקט, סוריקטה