שלום.שוב באתי להציק.

חזרתי כרגע מהמקום ההוא. עם האבנים הגדולות. והפרחים היפים. המקום שבו נטמנים היפים שבזכרונות,והגרועים שבסיוטים(אני רואה גם את זה קורה מתישהו) אתמול בערב הלכתי לטייל,אחרי ההודעות ואחרי הפלישה לפורום. הלכתי למקום שיש ביו יותר מדי זכרונות טובים החלקים היפים מהילדות שלי,מסבי,מבת דודי היום בבוקר הלכתי לשם שוב,לבדי טיילתי שם ומשהו דגדג לי בלב... כ"כ הרבה נוסטלגיה ורגעים לא מוערכים, פתאום הרגשתי שעל כל רגע פשוט ושליו בחיי,הייתה מצלמה. אבל לעומת הזכרונות הרעים שדרך התפרצותם היא קונוטאציות ואסוציאציות, הדברים הטובים פשוט ישנם,ולהם אין "כפתור הפעלה" הם מונחים שם עד שתבחר לקחת אותם ולהשתמש בהם. וככה הלכתי ונשטפתי בזכרונות וראיתי ילדים קטנים הולכים עם סבא,סבתא,אמא וחשבתי על אם הם מרגישים/לא מרגישים את הרגעים האילו וחשבתי על השינוי שעבר המקום,על הבנינים הגבוהים והיפים שנבנו המקום השטחים הפתוחים ועל זה שאולי,בתוכי,הייתי מעדיפה שלא יהיו,שלא יווצרו כ"כ הרבה שינויים במקומות אהובים. אבל מה שיפה הוא שבשביל הילדים שראיתי,המקום הזה הוא "המקום" , הם לא זוכרים ממנו רגעים אחרים... ומה שעוד יותר יפה...שמתישהוא הם גם יהיו שם ולבם יצבט,מהשינוי הגדול. הלוואי . זה רק אוצר שהם יחיו מספיק,ויחיו טוב כדי להרגיש את עצמתם של החיים-הדינאמיקה. סליחה על בלבולי השכל. התרגשתי קצת. אנג'ל

אנג'ל, המילים שלך הצליחו לרגש אותי. יש בהם כל כך הרבה עצב, התפכחות, התבגרות. משהו בך נשבר, והוא מחפש עכשיו מקום, בתוכך. הדרך לא קלה, כואבת, אבל את כבר התחלת אותה. אני שולחת לך המון חיזוקים ואיחולי הצלחה, אני כאן, וגם כל השאר. טלי פרידמן

איפה היית?

הייתי...במקום הזה...שבו נפרדים מאנשים אהובים לעולמים. תתמקדי בסיפור הטיול-הוא יותר נחמד:) ויש לי אלייך כמה מילים: את אומרת שהרסת הכל תוך חצי שנה. שלא נשאר ממך כלום חוץ מהמחלה. אני מניחה שזה מבלבל וכואב אבל תחשבי על הצד החיובי(זה קצת ציני אבל החיים הם כאילו) כל הקירות נהרסו, נשארה התחתית,מרוצפת בחלומות ובשאיפות שלך. זה היסוד,הבסיס של הקיום שלך. ברגע כשמאבדים דברים,צופים עליהם ביתר תשומת לב, רק כשאת מאבדת משהו0את מבינה כמה רצית/לא רצית בו. בוהים בשמחה/עצב בהתפוגגות שלו. את תחליטי אם את רוצה להקים שוב את הקירות הללו,או להשתמש באבנים חדשות. את תחליטי אם את רוצה להשתמש בדברים שכתובים על רצפת החיים שלך,או להתעלם מהם ולזרום עם מה שיש. וגם אם תחליטי כן להשתמש בקודים שכתובים בתחתית האישיות שלך,בחלומות שלך וברצונות שלך-גם אז את עלולה להתנגש במציאות ולחוות את הצורך להתגמש למולה. גם ללמוד לוותר זו רכישה משמעותית של חכמת חיים. זה דורש הרבה. את יודעת מה אמרה המטפלת שלי: "הרצון הוא רק שלך.אני לא יכולה לרצות במקומך.אני יכולה ללמד אותך רק מה לעשות עם הרצון הזה". ויש בזה משהו...שגרם לי לחשוב הרבה ולשנות טקטיקה.