דברים שרציתי לומר

אודי, אתה יודע, אני מרגישה כאילו אני בהתקף זעם מתמיד, שמופנה כלפי עצמי. בהתקף המתמשך הזה אני נמצאת בתוך קובייה קטנה וצרה מלהכיל, מה שמגביר את עצמתו. לפעמים אני מבינה למה אתה בוחר לענות בלא לענות ולפעמים בכלל לא ואז התסכול שלי גדול. קשה עד בלתי נסבל להיות אמא במצב בו אני נמצאת. אני מרגישה ריחוק גדול מהילדים שלי, שהיו תמיד האושר הטהור של חיי (יש לי שישה מבחירה ואהבה) ושואלת את עצמי פתאום אם אני בכלל ראויה להם. למרות שאיננו מכירים והקשר הזה נרקם במילים כתובות ומתומצתות, אני קשורה אליך ואתה חשוב לי.