והשיר של הערב מוקדש לשרון... כמובן שאתם מוזמנים..

היי שרון, נגעת בנשמתי אתמול, ובעקבות הדיון שלנו כתבתי היום בשמש את הדבר הבא - "נפגשות באמצע הדרך שתי נשמות כואבות כמעט באותו המקום כמעט עם אותה הבעיה אך רק לכאורה כל אחת ממקום אחר היא באה כל אחת מהן טועה במשעולה לרגע נפגשו הדרכים לרגע ניצתו הגיצים מקוות אך גם חוששות הן מושיטות ידיים רועדות חלושות מנסות לפרוש כנפיים ביחד הן מקוות יהיה יותר קל ביחד נוכל להבין את ההווה ואת המחר מתחיל מסע ארוך משותף בלילה בחושך לא פשוט ואף מורכב נלמד לזכות ולחוות ולהרגיש הן חושבות נוכל ללמד לתמוך ולהכיל מקוות קבלה ונתינה זה שם המשחק שחוקיו עוד לא סגורים ולא ברורים טרם נקבעו ואין גם שופטים הדברים פתוחים ונתונים לשינויים מכאן הדברים יכולים להתחיל להתגלגל לקבל צורה ברורה אבל לפעמים גם לבלבל יש אלפי צורות שהמסע הזה יכול לקבל יש אלפי גוונים בהם הוא יכול להימשך ולהסתיים הכל תלוי בשתי הנשמות הפועלות במסלולי החיים בתהיות ובנסיונות ביכולת להחזיק את שתי הידיים שלובות למרות הקשיים ואחרי הבדיקות והנסיונות יש והמסע מתפצל פתאום באמצע הדרך פתאום יד אחת נבהלת נסוגה ונלקחת חזרה לפעמים תיבהל מהלבד שנותרה בו ותשוב לפעמים תעדיף להישאר בבדידותה בהיסוס אבל לפעמים המסע המשותף נמשך לאט לאט שתי הידיים נפתחות זו לו כבר מרגישות ביחד מתי חם לראשונה או קר לשניה מתי אפשר קצת יותר להתקרב ומתי עדיף להתרחק מזהות כבר לא רק מבחוץ את הדברים יודעות להסתכן ולהעז ולהרגיש את הבפנים חודרות ומגששות ומלטפות וכבר לא חוששות את הדלת אחריהן בבטחה סוגרות עכשיו זה כבר רק שתי ידיים לפותות לא מרפות לא מוותרות ולא מתייאשות למרות הכל ביחד הן רוצות להיות את הדלת הסגורה לפתוח ממאנות בכל דרך יש שתי ידיים שונות שנפגשות ולאן יובילו הדרכים ניתן רק לתהות המקום בו ימצאו עצמן בסוף אף פעם לא ברור ולא ידוע אך השאיפה היא להגיע אל המקום הרגוע אל הפינה המשותפת החמימה והאוהבת שבה שתי נשמות כואבות יכולות להיות מחוברות" יד אחת היא תמיד שלי, והיד השניה - של אמא, של טלי, שלך, ושל כל אחד מהמשתתפים היקרים פה בפורום, שהושיטו ידם ופינו מקום בליבם, בשבילי. ת - ו - ד - ה !!! לכולם !!! אביב.

very nice......

את פשוט נפלאה!!!!!!!!!!!!!! אני דומעת ומקלידה. יש בך את היכולת המופלאה לרגש מתוך קישוריות של מילים שמחברות באופן מיידי אותי , ואת כולם אלייך, ואנו יוצאים יחד במסע הזה אל הלא נודע , אל נבכי הנפש הנסתרים, שלובים, לא מרפים....... רוצה עכשיו יותר מכל לחבקך, את אמיצה, וחזקה, וכל הכוח הזה נובע ממך, כמו ניצן שהנה הציץ ולראשונה לא נפגע, והוא במהרה משריש שורשיו ומצמיח עלעליו.....פורח והופך לאילן איתן , מתחשל , מתחזק, מאמין כי היום מאיר פנים.

שרון המקסימה, שנחלוק בטישו, כי עכשיו גם אני דומעת, מהתרגשות, קצת פחדתי מהתגובה.. אביב.