ובקשר לזה שאני לא עושה מספיק

תפסיקו בבקשה זה מכאיב אני יודעת שזה מרצון לסייע לי,אבל זה מכאיב כי זה רק לוחץ אותי לקיר המציאות דיברתי עם ההורים, אבא לא רוצה לעזור,הוא לא מאמין בטיפולים ומאמין שמה שעברתי זו הדרך הנכונה ושהכל בי שגוי ופגום. אתם צריכים להכיר אותו ממש הרבה זמן(וגם יום אחד לא מספיק) כדי לדעת שאני לא מגזימה. הוא קשה באופן מיוחד. אמא שלי לא יכולה עליו.אני לא רוצה להכניס אותה לזה. ואל תגידו לי שאם הייתי רוצה מספיק הייתי מכניסה אותה. אי אפשר,אני דואגת לה,מפחדת עליה יותר מעלי אני לא אוכל לחיות בלעדיה. ועושה לי רע שכותבים לי את זה. גם אם אני טועה, אני מעדיפה לסבול על בשרי הכל ושלא יכאיבו לאמא שלי!!! ואני עובדת כדי לממן טיפול מאוד יקר.אני מסיימת משהו בערב, והולכת משם ישר לעבוד(ועוד מעט אני אתחיל יותר משמרות לקבל).זה קשה לי גם ככה,זה מעייף אותי פיזית,ועם חוסר הפידבק החיובי וחוסר השינה כבר בא לי לנטוש הכל. אני לא אוהבת את שני המקומות שאני נמצאת בהם,הם מלאים באנשים לא נחמדים,מתנשאים,והעבודה פיזית ברובה ולא קלה. וזה מספיק קשה תאמינו לי. לא סיפרתי את זה כי אני לא מעונינת בהערכה ו"כל הכבוד", "את גיבורה" וכל הדברים האילו. אני מספרת את זה עכשיו כדי שתפסיקו לשלוח לי הודעות של "תטפלי בעצמך ותלחמי על עצמך". אני עושה כל מה שנמצא בתוך מאגר הכוחות שלי,הכל. גם מממנת טיפול וגם שומרת על אמא(כי רק ככה אני אחיה עם עצמי) ואני לא יכולה לעשות יותר,אני לא אעמוד ביותר. מעל הכל,אני בן אדם. שקורע את עצמו אף על פי שהוא נאבק על חיים במקומות חסרי אהבה. לפחות כאן,באתי לקבל קצת יחס חם,קצת פידבק ובמקום זה מנתחים אותי,מתקיפים אותי מכל הכיוונים. אמרתי דעה על משהי,מיד קופצת לי מישהי אחרת עם שורה של מגנים ומתקיפים. גם ככה אני לא יכולה לכתוב יותר מדי,יש כאן מישהי שהבטיחה לא להכנס לכאן יותר ואני משום מה לא כ"כ מאמינה לה שהיא לא קוראת. אז קבלו אותי כמו שאני,שחור על לבן,או שפשוט אמרו לי תלכי וסיימנו. הדברים שאתם אומרים לפעמים מאוד פוגעים בי.אם אתם מחליטים לא להאמין לדברי-בחירה שלכם.לפעמים אתם מתייחסים אליי כ"לא מבינה" וכ"ילדה קטנה".אולי כי ככה נוח לכם,כי ככה אתם מרגישים טוב עם מה שאני מספרת לכם. אתם אומרים דברים מעליבים וחותכים ויחד עם זה מוסיפים "תשארי.יש לך מקום בפורום שלנו" השאלה היא איזה מן מקום אתם בוחרים להקצות לי. אז תחליטו איך אתם רוצים להתייחס אלי.אם אתם רוצים להתייחס אלי ככה ,אז תהיו רעים עד הסוף ואל תסתירו את הביקורת שלכם בחביבות.יש הרבה מקומות בעולם המציאות שבהם עושים את זה,אז לפחות כאן תהיו אמיתיים. זו הרגשה רעה שמתייחסים אלייך בצורה שלילית שאפילו לא מתאימה לך. זו הרגשה של "כלוב" .אני יכולה בקושי להרשות לעצמי להתבטא,וגם את המעט שאני יכולה להגיד-תוקפים או מתעלמים. וזו הרגשה מגעילה פי שניים לאור אופי המקום-זה אמור להיות מקום שמקשיבים בו. אני יודעת שלפעמים לא נותר מה לומר לי,והרבה יותר נוח לתמוך באנשים שיש מה לומר להם. הכוונה היא שאנשים מעדיפים לעזור למי שיש להם איזה נאום מוכן להגיד לו. ולא להכל הגעתי לבד,לא הכל מתוכי אלא עם כיוון ושיפוץ ועזרה עד שזה קיבל את הגוון המתאים. אני יודעת שגם על זה אתם הולכים להפציץ אותי בביקורת שלילית. לא מתקפלת,עדיין. שלכם באהבה, אנג'ל.

למה להתקפל? לא הבנתי מה הבעיה עם זה שקוראים מה שאת כותבת, אבל מצד שני מי שלא טוב לה עם מה שאת כותבת שלא תקרא. אז קודם כל, לכי קצת לישון, אין לך מושג כמה שינה טובה יכולה להועיל, כשמדוכדכים מאוד, המוח מעבד דברים בצורה כזו שהוא לא יכול כשהוא ער. ומקבלים סוג של מנוחת נפש, שעוזרת להמשיך הלאה, למה את צריכה לשמור על אמא שלך? מפני אבא? למה את מממנת טיפול שאולי תוכלי לקבל חינם ברפואה הציבורית? למה את חושבת שאת צריכה להציל את כל העולם? אדם עושה מה שהוא יכול, ואם אינו יכול אז צריך להשתדל לעשות וזהו, לפעמים הוא רק יכול להתחיל דברים, ואחרים ממשיכים, לפעמים הוא לא יכול להתחיל. אז לקבל מזה כאלה יסורי נפש? למה? תניחי לדברים שאת לא יכולה להם. מתמוטטים מזה. שתהיה לך שבת מנוחה ושלום.

אנג'ל, אני מסכימה עם רוב דבריה של רוז. את לא יכולה להגן על כל העולם, להציל את כולם. בקושי את מצליחה לעשות את זה בשביל עצמך. מספיק אנג'ל להתעסק בכל מה שקורה פה, בפורום, במי עונה לך ובמי לא. תיהי את, תספרי, תשתפי, משפטים שלמים, מובנים. אף אחד לא ביקש שתלכי. את תלכי שכתרצי ללכת. אני הבנתי שעברת כמה ימים קשים כשחדרו לפורום מכרים שלך. אני מקווה שהסתדרת. שתיהיה שבת טובה, טלי פרידמן

התלבטתי אם להגיב, כי הדבר האחרון שאני רוצה הוא להכאיב. את מבינה, אין כאן נאומים מוכנים, לא אצלי לפחות. זה מגיע בלי כל אזהרה מבפנים, תגובה ספונטנית נטולת איזשהו אלמנט של רצייה חברתית. הדאגה שהבעתי היא אמיתית וכנה. ברור לי שאת במצוקה, וקוראת לעזרה. גם חווית המקום ההוא.......עם הפרחים, מצביעה ללא ספק. את זעקת הילדה . את הערגה....אני בטוחה שיש בך כוח. את בעצמך תארת מה את דורשת מעצמך כדי לעמוד בעלויות הטיפולים ולהתמודד עם כל מי שמסביבך. ומהיכן את חושבת שזה מגיע? ממך. איך שלא תסתכלי על זה. היכולת להבחין בדברים הקטנים המרגשים ולהזכר בזכרונות נעימים, מבחינתי היא נקודת אור, וזה בהכרח אומר שאת נאבקת בכל כולך ולא מרימה ידיים. רואה את האור גם אם נדמה כרגע שהוא כלכך קשה משגת. אז כנראה שהנה הם בדרך .........."ימים של שקט"

תודה עניתי לך גם למטה בעץ הארוך ההוא עם רוז ורותם

אין הרבה מה לומר עצוב לי כ"כ שאת מרגישה כך. כמובן שזה קשה לא להתייחס לתגובות של אנשים, אבל אני חושבת שאנשים שמגיבים לך באופן שלילי ולא תומך לא מגיעה את התייחסותך. את בן אדם יקר מדי שלא מגיע לו להיפגע מאנשים חסרי רגשות שלא מסוגלים לענות באופן אובייקטיבי, ואם לא אובייקטיבי - לפחות מסונן וקצת מצונזר. ובאמת מה שאת זקוקה לו עכשיו אלו קצת : " ימים של שקט " ........ שיהיה לך רק טוב, מתוקה. ממני. אני אוהבת אותך הכי בעולם......