מי רואה אותי?

אני מרגישה כ"כ נעלמת ולא קיימת, גם כאן בפורום לא זוכרים אותי, בחיים הדרך היחידה שמצליחה להנכיח את עצמי זה כקהל, אני יודעת למחוא כפיים לאחר, להיות פסיבית, מתבוננת, אבל תמיד בצד, אף פעם לא ממש חיה. ואני לא יודעת איך אני אצליח לשרוד את הימים הקרובים, אני לגמרי לבד, המטפלת בחו"ל, כל מי שקרוב גם נסע... נשארתי אני והחתולים, שמעוררים רגשות אשם שאולי אני משוגעת בקשר שלי עם החתולים... עוד דבר שנשאר לי זה עיסוק לא בריא לקרוא בפייס על אנשים מהעבר, אמרתי לעצמי שביום כיפור אני אנסה לקחת פסק זמן מהמנהג המגונה הזה, אבל אם אפסיק את זה, מה ישאר לי, כשבמציאות אני כ"כ לבד... איך מרפים מהקנאה ומההשוואות, אני יודעת שהן לא טובות לי... לפני שבועיים חברה סיפרה לי משהו גדול שהיה לי קשה להכילו, ובתגובה כדי להרגע התחלתי במסע חקר באינטרנט על המטפלת ומשפחתה, ומצאתי המון, עכשיו אני יודעת כ"כ הרבה דברים שהיא לא רצתה לספר לי, ומרגישה שאני אונסת, חודרת בכוח למקומות שלא רוצים אותי בהם... רק ככה אני נרגעת... כשקוראת פוסט של הבת של המטפלת לשעבר על מצבה הנפשי... כמה פנאי היה לי אם לא הייתי מתעסקת בכל החרא הזה, אבל אז בפנאי הזה היה נוצר ואקום ודיכאון אין לי חיים משלי. חיה רק דרך חיים של אחרים. תמיד בצד מתבוננת. והעבר שאני לא מצליחה לשחרר... מטפלת שהייתי אצלה לפני יותר מעשור, כשהייתי חרדתי מהפרידה והיא ניסתה להרגיע ואמרה שאם אתגעגע אתקשר ונפגש, ועכשיו ביקשתי להפגש והיא אמרה שלא נראה לה נכון... אני חוששת שהיא פוחדת מפני, פוחדת שאי אפשר לפגוש אותי לפגישה של העלאת זיכרונות וסגירת מעגל והביתה, שפגישה כזאת תפתח הכל והיא שוב תתקע איתי, למרות שהיא יודעת שאני בטיפול אחר... ואני עושה מאמצים במציאות לפתח קשרים כדי לטפל בבדידות בהווה, אבל לא מצליח לי, אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי שלא הולך לי לתקשר עם האחר.. הייתי היום בסדנא שהיה צריך לעבור תהליך רגשי בזוגות, ובמקום להיות בקשר עם זו שעבדה איתי, רק הייתי עסוקה בכמה היא מסכנה שנתקעה איתי. בקיצור.. אני אנסה להפסיק לחפור לכם, אולי שוב אני אכתוב את המייל אם מישהי רוצה לכתוב לי כי לא ברור לי איך אני עוברת את הימים האלה לבד... תודה... [email protected]

אם לא תיברחי ותישארי תרגישי שאנחנו איתך. לכתוב במייל זאת בריחה כאן בקבוצה תני לעצמך מקום לא בהסתרה . מבינה שקשה בלי הרצפה של בטיפול אבל הוא יחזור ולגבי המטפלת היא צודקת אם . היה לך קשר חזק בטיפול הנוכחי לא היית מתקשרת אלייה לפגישה ואם הוא לא היא לא רוצה להרוס ....אנחנו כאן לתת לך יד אם תיכתבי ותיקחי מקום לא תהיי קהל ...

הי גלי גלי, מצטרפת לאביב באשר להמלצה לכתוב בתוך הקבוצה, בפורום, ולא מחוץ לו. משהו בכתיבה לתוך המדיה הזאת בה מביטות עוד עיניים, ובפרט עיניים מקצועיות שומרות, מעניקה, להרגשתי, תחושה בטוחה יותר. לפחות עבורי. נוצר קשר שאינו בלעדי, נשמעים קולות מכיוונים שונים. השמירה על הנפרדות, לדעתי, חזקה יותר באופן הזה. כך בעיניי. זכור לי ששאלת בשעתו לגבי החתולים, ולא היה ברור ההקשר, לא היה לי ברור על מי את מדברת, מה תחושותייך שלך בעניין. והיו רגעים בהם חשתי שכל מגע בך עלול לפרק, עדינה ושברירית כל-כך, וחששתי. חתולים, עבורי, מייצגים את החלק הרך. מייצגים גם את היצריות. מאידך, הם מצוידים בתכונות של חיות טרף. זהו בעל חיים שלפעמים מנסה מאד לשבור גבולות, אצלנו בני האדם. ועוד. מכירה את תחושת אי הנראות. זוכרת קצת, כי בימים רחוקים הדרכים בהן ניסיתי למשוך אליי את הסובבים היו בעצם דרכי אל-תיגע-בי. דרכים מרתיעות, דרכים שמנסות להאשים את האחר, או דרכים שמזמינות קשרים הרסניים, או בלעדיים מסוכנים וכדומה. להיראות גם משמעו בעיניי היכולת להיתמך ולהיעזר בזולת, לבקש בשקט (זעקות, לעתים, עושות עבודה הפוכה), לקבל ולעמוד במחיר שמשלמים על כך. אולי גם לגלות משהו שלם ומאוחד יותר. זהו לבינתיים. שלך, סוריקטה

זה לא רק אני שמשוגעת, באמת לא צירפת שיר, נכון?

קראתי את הפוסט שלך, והוא כל כך לא נכון, הפוסט למעלה שכתבת לי, כל כך מלא רגישות וטוב טעם ושכל, אני בטוחה שאת משרה על הסובבים אותך הרגשה מאד טובה, נראה ליש את מסוג האנשים שאולי לא קופצים בראש, אבל הנוכחות שלהם מורגשת בחלל בזה שהיא מוציאה את הפוטנציאל הטוב שבכל אחד. יש בך הרבה מאד רכות וחכמה. את לא פאסיבית ממש לא.

הי גלי, אני רואה אותך... ורציתי מאד לכתוב לך... הצורך להיראות..... אני חושבת על תריסי הפורום, שככה, נפתחים ונסגרים חליפות, במיוחד בתקופה זו, ובכך מקפיאים את הרגע הזה שבתווך בין שני צדדים בתקשורת... (אם תקשורת היא כמו כדור שנזרק בין שני אנשים, אז הרגע הזה שהכדור באוויר). ככה זה למשל בקושי שלי לכתוב... בדרך כלל הכדור מתעופף לאנשים די בקלות, ככה זה נראה מבחוץ לפחות... האם את מרגישה משהו דומה? הקפאה כזו? ואני חושבת: גלי, איפה את בעולם? איך את רואה את עצמך, ומה את מרגישה שלא רואים? נ.ב. - ראיתי שחיפשת את השיר שאודי התכוון אליו. הוא בכותרת הודעתו: "היי, מישהו שומע אותי..." . שיר של "איפה הילד". מקווה שהצלחתי להיות ברורה לפחות קצת. משחררת את ההודעה עכשיו, שיהיה לך חג שמח, גילת.