החג שהיה

אודי, החג שהיה "שאב" ממני כל כך הרבה אנרגיות. לצערי, לא הצלחתי להימנע מפגיעה עצמית. מרגישה שהגוף כמו אחרי טראומה. רוב החג הייתי זרוקה במיטה. לא התייחסתי לבן שלי שכל כך אוהב חגים. אפילו איגרת "השנה הטובה" שהוא הכין לי בגן, לא הצליחה לשמח אותי. אודי, מתי יהיה קל יותר? אני נלחמת ונלחמת ואין לזה סוף. אבל אני לא מוותרת. למרות שבשלב מסוים אשבר. זה ברור לי שאגיע לקצה גבול היכולת. אודי, איך היה לך? אתה אוהב חגים? נטע.