לאודי, סוריקטה ואביבי

תודה לכם, תודה על המשוב, כמו טיפת מים במדבר. אז ככה, לא כל דבר אפשר למחוק, אי אפשר למחוק 15 שנים נוראיות, אי אפשר למחוק שמי שהיה צריך להגן עלי, לתמוך בה, גרם לי לכל ההרס הנוראי. אי אפשר למחות את השנים בהם הייתי תחת לחץ ומניפולציות שלא להוציא כלום החוצה. עד היום - שום דבר לא בחוץ, תראי אותי לא תאמיני. מוצלחת, מוחצנת, מרשימה, לא רואים את הרקבון בפנים, את החור השחור, אני מלומדת בלהסתיר, להמשיך הלאה, להצליח למרות הכל, וכמו מילות השיר, רק במסתרים אמחה את הדמעות, תמיד, רק במסתרים. ודווקא בזמן האחרון ההתקפים נהיים יותר ויותר תכופים, לא יודעת מה גורם לזה, אולי כי אני לוקחת יותר כדורים, ולכן הסבולת הטבעית נחלשת, לא יודעת, עכשיו יש לי סביבה תומכת, אבל אני כבר יודעת שלא יכולה לפתח שום תלות במטפל, כי זו נקודת התורפה אצלי, אכזבה ממי שאמור לעזור לי, מפילה אותי על הקשרים, מוציאה את כל השדים, זה עובר, תמיד זה עובר בסוף, השאלה איזה נזקים הצונאמי משאיר אחריו, השאלה כמה אני הופכת להיות יותר שרוטה. אודי - לא אלך למיון נפשי, לא אלך. מקסימום אסמם את עצמי עם תרופות. אלך לפסיכיאטר אקח תרופות שיסממו את הרגשות, עד שההתקף יחלוף, אנסה בלי זה, נראה אם אשרוד, מנסה את כל הכלים שיש לי, תודה לכם על התמיכה, היא בהחלט עוזרת. אביב, אתך ממש אתך במה שאת מתארת, מבינה כל מילה שלך, מפחדת להסחף לתוך המערבולת שלך, כי ההרגשים הללו כל כך מוכרים, אם כי מאספקטים אחרים. תודה לכם

יקרה שיהיה טוב את מכירה את עצמך ואת ההתקפים .שימרי עלייך