זה לא עושה לי טוב...

אני חייבת לעזוב אותו. מצד אחד פוחדת ממנו, יש בו משהו אלים. מצד שני צריכה אותו, הוא בהחלט מצליח לעזור לי, אבל ההזדקקות הזו, במי שאני לא יכולה להסתמך עליו, יוצרת יותר מדי טלטלות, ואני בכלל לא מבקשת ממנו יותר מדי, מגיעה לביקור משלמת והולכת, לא דורשת שום דבר מעבר. ואם יצא לי לדבר אתו בטלפון בקביעה מראש, שלמתי עבור ססשן שלם גם אם זה היה כמה רגעים בלבד, מעולם לא ניצלתי אותו, ואם ססשן התארך מעט מעבר, תמיד מציעה לשלם מעבר לתעריף הרגיל, לכן היחס הזה עכשיו, כאשר אני משדרת לו מצוקה ומבקשת שיתקשר, (לזכותו ייאמר שאולי לא הבין את המצוקה הגדולה, כי קודם לכן שלחתי מייל בקשר לעניין ופירטתי, ואחר כך בקשתי שייתקשר דחוף, ואולי הוא לא הבין את המצוקה), אבל הוא מטפל, הוא פסיכולוג, הוא אמור להבין, לא??? שלחתי לו עכשיו מייל שנפגעתי, השארתי לו גם הודעה בטלפון, נראה אם יגיב על זה לפני שנוסע, כנראה שלא, פשוט ינפנף אותי, זה לא עושה לי טוב הדבר הזה, זה הזוי, זה לא בריא, אני מרגישה בפלונטר, שכל מה שאחליט יהיה לא טוב. אשאר אותו, לא טוב, רק ישפיל אותי בפנים, ויגרום לי לחרדות. אעזוב אותו לא טוב, כי אני זקוקה לו והוא כן מצליח לעזור לי. זה מצב של LOSE LOSE מה שאני אעשה לא יהיה טוב, וזה לבד מכניס אותי למצוקה. לקחתי כל כך הרבה כדורים עכשיו, כדי להירדם ולברוח מזה. לא די במצוקה עצמה שהיא אמתית וקיימת ובשבילה הייתי זקוקה לו, אזי היחס המשפיל הזה, עוד הוסיף לי קצפת על הכל, קשה לי להכיל את זה, השכל הישר אומר לי לברוח, לעזוב אותו, לא לדעת ממנו יותר, אך זה מכניס אותי לחרדה, רק המחשבה, כי בכל אופן הוא מצליח לעזור לי מדי פעם כשאני במצב לא טוב, אז מה שאעשה לא יהיה טוב. אודי, אתה תכתוב בטח שתי מילים, וזהו. אני זקוקה ליותר מזה.

לא חושבת שאפשר לטפל אצל מי שמפגין כזו אדישות ואטימות. נסע לחודש, מקווה שעד אז כבר אוכל להבשיל שאני לא חוזרת אליו.