לא חשוב למי-היא תדע

אני סולחת לך. באמת. גם אם לא אמרת את כל האמת. קשה לי לא להפגע,אני מצטערת.פגשתי הרבה אנשים לא אמיתיים בחיי... ואני לוקחת כל דבר רחוק מדי בקטעים האילו לדעתי יכולת לספר את האמת,אף אחד לא היה מעיף אותך מפה. את טוענת שעשית את זה כדי לתמוך בי לי נראה שבסוף קרה ממש ההיפך.נכון שדיברתי על רגשותיי בכל פעם שתמכתי בך,אבל ניסיתי להיות שם בשבילך עם כל הלב. אין מה להגיד,השקר צורם,כמו הרבה שקרים ששמעתי בזמן האחרון רק אל תגידי שעשעית הכל בגללי אני בטוחה שהיו לך גם את המניעים שלך... טוב,אל תכעסי עלי לא היה לי אומץ להגיד לך את ישירות,אז כתבתי לךבפורום. מצטערת. אני לא יודעת אם נחזור להיות כמו פעם. אבל אני סולחת לך,באמת. אני חושבת שזו את שלט סולחת לעצמך.

אנג'ל יקרה, הצלחת, נשברתי, מזה אני כבר לא יכולה להתעלם, חייבת להגיב, ואת יודעת את זה. אז למרות שהבטחתי לעצמי שוב ושוב לא להיגרר למניפולציה הזו, ולא להתחיל את הדיון הזה שוב, אני לא יכולה, לא עומדת בהבטחה שלי, שוברת את ההתעלמות ומגיבה. והמילה שגורמת לי לעשות את זה, שגורמת לי לשבת ולרעוד כאן עכשיו, עד שאני בקושי יכולה להקליד היא - שקרים . ואני חייבת להבהיר שאין לי מושג על מה את מדברת. אף פעם לא שיקרתי לא לעצמי ולא לך ולא לאף אחד אחד פה בפורום, ויש לי אלף ואחת עדים להוכיח את זה. תמיד אמרתי רק את האמת, ובניגוד למה שאת חושבת את כ - ל האמת, ואם לא רציתי להגיד את האמת - לא אמרתי. אף פעם לא אמרתי שעשיתי את זה רק בשבילך, תמיד חזרתי והדגשתי, שאני עושה את זה כי שתינו נפגעות מזה, שתינו נפצעות, ואם תחזרי אחורה, תוכלי גם לראות הודעות שלי, שבהם אני אומרת שאני עושה את זה בשביל עצמי, כי אני לא יכולה לשאת כל כך הרבה על עצמי, כי קשה לי בעצמי, כי אני במשבר כרגע בעצמי, כי את צריכה מישהו שישא אותך על כפיו ולי אין את הכוחות כרגע. אמרתי לא פעם אחת, מגיע שלב בחיים בו אדם צריך להיות אגואיסט ולדאוג לעצמו אם הוא רוצה להצליח. אני כשהתחלתי להילחם על הפרעת האכילה שלי, השארתי מאחורה את אמא ואת המשפחה חודשיים בלבד אחרי שאבא נפטר, דווקא כשכל כך היו צריכים את התמיכה והעידוד שלי שהיו כל כך רגילים אליהם, ואמרתי - עד פה ! עכשיו זה אני בשביל עצמי, בשביל להציל את החיים שלי, כי אחרת אני לא כאן בכלל, אחרת הכוחות נגמרים ואני מתה, ואז לא יהיה בכלל זמן שאוכל להיות כאן בשבילכם. וככה עכשיו אני לוקחת פסק זמן, מתחזקת, וחוזרת אליכם ויכולה גם להיות בשבילכם, וראי את הימים האחרונים שלי בהתקרבות עם אמא, משמע הצלחתי, משמע זה היה הצעד הנכון. אותו דבר עשיתי איתך, כשהרגשתי שאני לא יכולה יותר, שאם אני ממשיכה אני מאבדת את עצמי, אני גומרת את עצמי, אני מתאבדת, ויתרתי, הרמתי ידיים, ונכון, הייתי סופר אגואיסטית בנקודה הזו, אבל אם הצלחתי לעשות את זה עם המשפחה שחלקתי איתה לילות וימים ליד המיטה של אבא הגוסס, יכולתי לעשות את זה גם איתך. לא היתה לי ברירה אחרת. רציתי לחיות. זה נשמע מוזר, אבל זה כל מה שרציתי, להיפטר מהגועל, מהסירחון, מהקיא, לצאת מהביצה הטובענית הזו, ולהתחיל לחיות. אנג'ל, את שוכחת הרבה דברים בדרך, את שוכחת שכשיכולתי וכשהיו לי כוחות היינו מדברות כל יום, ולפעמים פעמיים ביום, שעתיים - שלוש כל שיחה, את שוכחת שכשהיית ברגילה אני הייתי איתך שם באי-מיילים במשך שבוע שלם, למרות שאני לא הייתי בחופש, אני הייתי בעבודה, ניסיתי לא להשאיר אותך שם לבד, עם החלומות, הבדידות והקשיים. את שוכחת את ההתכתבויות הארוכות שלנו פה לאורך היום והלילה. זה לא נחשב בעינייך ? זה לא קיים פתאום ? התקופה הארוכה הזו שנתתי מעצמי כל כך הרבה בשבילך, כל כך ניסיתי לקחת אותך יחד איתי בדרך, לשתף, להבהיר ואולי אפילו קצת ללמד. אבל לא הצלחתי. הרגשתי ההיפך, שאני מזיקה, שאני מפריעה, שבגללי את פוגעת בעצמך יותר, וזה גם מהדברים שאת אמרת וכתבת לי, ובגללי - בגלל שלא יכולתי לשאת את האחריות הזו עם כל הקשיים והבעיות והמשברים שלי, שהם היסטריים מבחינתי, פרשתי. לא רוצה ולא מוכנה לפגוע. לא רוצה לא מוכנה להיפגע. לא ברור לי על מה את סולחת לי, על השעות הארוכות שדיברתי איתך במקום לשבת עם אמא שלי ? על השעות שכתבתי לך מיילים במקום לעבוד ? על זה שעזבתי כשהרגשתי שזה גדול עלי ושאני לא יכולה להתמודד עם זה ? שהקשר מפיל אותי כל פעם מחדש ? על מה ? אנג'ל, על תשכחי דבר אחד, את לא יכולה לראות את זה מעבר למסך הוירטואלי הזה, אבל אני אנושית, אני בן אדם, אני סובלת, כואבת ומתייסרת בדיוק כמוך. פה אני עם כוחות אבל לא תמיד, המטפלת שלי יכולה להעיד כמה פעמים הייתי על סף לקחת את הכדורים ולהסתלק, למות, ללכת. אבל אנג'ל, את חייבת להבין, שאני רוצה רק דבר אחד ל - ח - י - ו - ת !!! פשוט, טריביאלי, לכל כך הרבה אנשים אחרים, אבל לא לי. ובקשר למשפט "אף אחד לא היה מעיף אותך מפה..." - גם על מה את מדברת ? אף אחד לא יכול להעיף אותי מפה, זה סך הכל פורום וירטואלי פתוח לכולם, בלי סיסמא, ובלי הרשאת גישה. כל אחד יכול לבוא ולכתוב. ואת יודעת מה ? נראה לי שגם אם היתה כזו סיסמא והגבלה בכניסה, אני את כרטיס הכניסה שלי הרווחתי, קניתי אותו בהתיחסות שלי כאן לאנשים, בזה שהם נגעו בי, ואני הצלחתי לחדור אליהם. אני לא מוותרת על אף אחד מהאנשים האלו, כל אחד העביר לי חתיכה ממאבקו הפרטי, ואני העברתי להם את המלחמה שלי, זה כמו אחים לדם, אני מרגישה ככה. הם יודעים עלי הרבה יותר מאמא שלי, ומאבא שלי כשחי, ומהאחיות שלי, הם יודעים מי האני האמיתית, ושופטים אותי לזכות עליה, לא לחובה. יש לי בסתר ליבי שאת זו שהיית רוצה להעיף אותי מפה, ואולי בגלל זה את כל כך מתעקשת שאני אגיב, שאנשים ישנאו אותי בגללך, שיחשבו שאני שקרנית, ורמאית, ואני אצטרך ללכת, כי אני לא הולכת מרצוני, אז אולי ככה. כבר כתבת לי פעם "כלי שבור שצריך לזרוק לפח האשפה"... לא אנג'ל, אותי לא זורקים לפח האשפה, אני זרקתי את הבולמיה לפח האשפה, השארתי אותה מאחור, יצאתי מהסירחון, ועברתי לחיים, לעולם האמיתי. אנחנו כבר אף פעם לא נחזור להיות כמו פעם, בטח לא אחרי ההודעה הזאת שלך והתגובה שלי. הגבתי להודעה הזו, כי לא יכולתי להתאפק, כי כולם כאן יודעים שאת מתכוונת אלי, אבל אני חוזרת להבטחה שלי לעצמי, שאנחנו כותבות בעצים נפרדים, ואם את לא יכולה לראות שזה בשבילי, אבל גם בשבילך, אז שיהיה רק בשבילי. אני אמשיך בהתעלמות, ואשתדל לא ליפול להודעות האלו שלך יותר. רק לסיכום, אני לא הולכת מהפורום, אני לא מוותרת על המקום שיש לי כאן, ואת תצטרכי ללמוד להתמודד עם זה. עם העובדה שאני כאן וכותבת הרבה אבל לא לך. יש לך את המקום שלך, ולי יש את המקום שלי, והדפים פה יכולים להתמלא עד אין סוף. הפורום הזה עושה לי רק טוב, בגלל האנשים שבו, ואני לא מוכנה לוותר על זה. אנג'ל בבקשה, תרדי מהסיפור הזה, תשכחי שהייתי שם בשבילך, תשכחי שאני לא שם היום, פשוט תחשבי שאני לא קיימת. כל פעם שאני עולה, הענין הזה חוזר וצף, ולא בא לי ליפול, אין לי כוח להתמודד עכשיו עם עוד משבר. אני מחזיקה את עצמי בציפורניים למעלה, כי שם אני בסדר, ואם אפול, זו יכולה להיות הנפילה האחרונה בשבילי, אז - אני מתחננת, אל תפתחי את הענין הזה שוב. בבקשה, אביב.

איך קישרת את עצמך?

סליחה על הניתוח הקטן ואולי לא במקום אם ענית להודעה כזו,אם דגדג לך בלב שאולי התכוונתי אלייך זה כבר מראה איזה בן אדם טוב ורודף צדק את (אן כי אולי חסר בטחון) ולמרות הדברים הקשים שכתבת -גרמת לי לחייך אז בוקר טוב, :)

שתגיע תגובה כזו.. וזה לא הוגן באמת. דווקא בגלל שהנושא כה רגיש לא היית צריכה לשלוח מכתב כזה.. וכי לא יכולת לשלוח לאותה אחת מייל... אני לא מנסה להגן על אביב או לדבר בשמה (היא עושה את זה טוב מאד) אבל אי אפשר שלא להתייחס לדברים. היא ביקשה מספר פעמים שתניחי לעניין ולא הנחת ! תכבדי את הבקשה שלה, את הכאב, את המלחמה שלה, את הקשיים שלה. ולו רק למען מה שהיה. זה לא המקום לעשות חשבונות ולהיגרר לכל מיני התנצחויות... יש לה את הכאב שלה ולך יש את הכאב שלך... ראי בזה מן נסיון, מן מטאפורה על חייך, על המלחמות שלך... בהצלחה

על מה ולמי את מדברת?

לא יכולה לחשוף אותה הבטחתי למרות שזה כואב הבטחה זו הבטחה זה לא תפקידי להוכיח אנשים על מעשיהם אבל רציתי שהיא תבין שזה היה פוגע. זה הכל.

תטפלי בעצמך

עוד פעם באתם?