אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מנסה להבין, בעקבות כל מיני הודעות ואין לי ציטוטים בראש וגם לא רוצה להיכנס לדוג' אישיות.. ברור שמטפל הוא קודם כל בן אדם כמו כל אחד אחר והוא לא חסין מטעויות ובכל זאת יש כאן תיאורים שלא מתקבלים על הדעת, לא מבחינה מקצועית ולא אישית, ואני תוהה לעצמי איך זה קורה. אני יכולה לספר על המטפלת הראשונה שלי- שהכעיסה אותי מאוד שצלצל לה הטלפון וזה לא היה חד"פ בכלל..יכל לצלצל גם פעמיים שלוש בפגישה אחת. וכתבתי לה את זה לקראת הסוף והיא קצת "השתפרה". היו לה התנהגויות שלדעתי קצת חרגו מהמקובל אבל אני לא הכרתי מטפל אחר וגם לא היה לי אומץ לומר לה..לא לקחתי מאוד קשה כי זה לא היה אישי והבנתי שזה האופי שלה וזה עדיין חוצפה מבחינתי להתנהג כך. לא רוצה לשאול אותך ישירות על הנק' הזו, כי אתה תענה לי אולי שזו לא כל התמונה... אז אוותר לא יודעת מה אני בעצם רוצה לומר, אני פשוט מנסה להבין איך. על המטפלת שלי אין לי שום דבר רע להגיד.. ברור שאני יכולה למצוא על מה לכעוס או "להוכיח" אותה אבל זה לא.. אני יכולה לסמוך עליה במאה אחוז וזה מרגיע אותי. גם עכשיו כשבעצם נפרדנו, אני יודעת שאם אצטרך היא לא תעלם (פתאום אני כן חוששת..) אז בעצם איך אתה יכול לסמוך על המטפל, אם לא כל מטפל יכול/מסוגל לשמור עלייך?
הי חנה, אכן, אנו לא רואים מכאן את כל התמונה. רוב המטפלים בסדר גמור. חלקם מצויינים. כמעט כולם מסורים ומחויבים מאוד. העבודה כמטפל היא קשה מאוד, לעתים בלתי אפשרי במורכבותה, בעיקר בגלל שחלק מהמטופלים מגיעים עם פגיעות ראשוניות וקשות שמקשות על יצירת אמון בסיסי (ואז גם כשלים קטנים ובלתי נמנעים בכל סוג של קשר - נחווים כאסון בקנה מידה עצום). פה ושם יש גם חריגות ווטעויות, אבל לרוב - אפשר לסמוך. המטפל ישמור. אבל גם המטופל אל לא להיות חסר אחריות לגמרי... אודי
אודי, תודה. תודה על האזכורים. אהבתי. שבוע טוב, סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
