הבדידות הזו תגרום לי לצרוח
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
זה כבר לא חוף המבטחים שלי גילו אותי פה גם האקס שלי-מסתבר שביקר פה גם עיניים בוחנות אחרות שטלי שמה כאן ללא שליטתה אני לא יכולה לבכות לא יכולה לצעוק מהלב רעעעעעעעעע לי בלללללללללילות אני ללללאאאאאאא ייייישששששננננננהההההה וחוסר האכפתיות הזה רק מעיב על לילותי יותר
מעוררים אצלי רצון כלשהוא אבל הנה....אני כבר לא יכולה לכתוב בחופשיות אני לא יודעת מי קורא את דבריי ולאן הם ילכו מתגעגעת לשבילים..... וגם למחלה.החלטתי אני לא נותת אותה.היא היחידה שבאמת מתייחסת אליי ולא למה שקורה מסביבי ואין לי שליטה עליו.
אני לא יודעת מה קרה היום, וממה את כל כך פגועה. אני רק יודעת שהמקום הזה היה חוף המבטחים שלך עד לא מזמן. קראתי את הבדידות, הייאוש, הנסיונות הכושלים לקרוא לעזרה... אנג'ל, את עדיין צריכה את החוף הזה. אל תלכי. אם את חוששת להיחשף או חוששת שעוקבים אחרייך או משהו- החליפי כינוי, אל תמסרי פרטים מזהים, אבל... אל תהרסי לעצמך את הסיכוי לקבל עזרה, לפחות לא כל עוד אין לך מקום טוב יותר לבקש אותה. אני כאן עכשיו, אם תרצי לדבר...
דווקא נראה שקל לך להתבטא את עושה זאת יפה והרבה אנשים נמשכים ליופי ולחוכמה שבהן אל תפסיקי... (:
אנג'ל, הפורום פתוח לכולם. אין לי, ולא היתה לי, כוונה לשים פה "עיניים בוחנות". אף אחד לא בוחן אותך אנג'ל. מקסימום, מנסים לעזור לך. טלי פרידמן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
