מישהו כאן?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

18/05/2001 | 01:09 | מאת: Angel

....

18/05/2001 | 01:22 | מאת: רותם

היי את לא לבד גם לי לא בא לישון

18/05/2001 | 01:24 | מאת: Angel

אני מצטערת שאני ככה אבל בכל פעם דוקא אלי פונים אנשים לא מוכרים ואין לי מושג מי שלח אותם אלי דוקא ואתמול גם האירו את עיני למשהו

18/05/2001 | 13:42 | מאת: שרון

אנג'ל......... הספקות כבר מציפים אותך,אני יודעת. בעיקר לנוכח הניסיונות שכשלו, וגרמו לך לא להאמין לאף אחד. אני לא מנסה לשכנע אותך , תוך שימוש בחיבור של מילים מתחרזות לשנות אסטרטגיה . אני רק רוצה לומר, שאת חייבת להרפות מעצמך... אני די חדשה בפורום, נתקלתי במקרה ולא יכולתי להתנתק, אני לא מבטיחה חוף מבטחים בזמנים קבועים, אני יודעת שאני שם והידיעה היא החשובה ביותר. היכן את מחפשת תשובות? את מבינה, הן כאן קרובות ממש מתחת לאפך, אנשים באשר הם בדרכם באמת רוצים לעזור. אולי חלקם, מגיעים מסקרנות גריידא האם זה באמת משנה מהו המניע? משנה התוצאה! ואם השכלת להתחזק אפילו ממילה של עובר אורח , אשרייך. למרות הקושי, תנסי להתחבר ביתר קלות לתפישה הזו. את מצליחה? אני לא מתיימרת לעשות לך ניתוח אופי, זה גם לא מתפקידי, אבל לפחות ממה שקראתי יש בך מטען עצום, חלקו הרסני וחלקו הוא בבחינת הגרעין הקיומי שממנו את צריכה לשאוב את כוחך. אל תקשי על עצמך. על תמהרי להרים ידיים וליפול. זה הכי קל. יש לך כאן מספיק דוגמאות לכוחה של העוצמה. לכוחה של האמונה בעצמך. תאמיני בעצמך. וזו לא סיסמא. אל תתלי את הצלתך בסובבים אותך, בין אם הם זרים מוחלטים או קרובי משפחה. הכל בסופו של דבר מתחיל ונגמר בך. את נותנת את הטון ועלפיך הדברים יתנהלו. תראי את אביב, ואת מישהי. זה אפשרי צריך לרצות אבל לרצות מבפנים..., את עוד תאהבי את השקט.......השקט הנפשי.

18/05/2001 | 13:54 | מאת: Angel

אני לא תולה באחרים אני תולה בעצמי לפעמים אני רק מחפשת משמעות למה שאני תולה בעצמי ובמקום זה אני מוצאת חוסר משמעות שבאה בדמות חוסר היכולת לתת אימון באנשים. זה טבעם של החיים הרבה מהם הם היא מקריות לשמה במקרה פגשתי אנשים לא אמיתיים בחיי, והמון... וקשה לי עם זה. קשה לי עם זה מאחר ואני בן אדם מאוד אמיתי,גם אם זה עולה לי לפעמים בלשמוע המון ביקורת. בחומות ההגנה שלי אני משתמשת לעצמי:לשכוח,לסלוח. את הביקורת אני לוקחת ללב כי כפי שאמרת,יש מטען עצום על ה"חומה" והיא קצת סדוקה. יש דברים שפשוט מספיק חמקניים על מנת לחדור מעבר לחומה אל תוך הלב. וזה כואב. וזה כאב אנושי.יש בני אדם יותר רגישים.אני מהם. ואני החלטתי לא מזמן שאני כבר לא נלחמת מלחמה אבודה של נסיון לשנות אנשים ואת עצמי.הרבה יותר קל לקבל את עצמך כפי שאת. זה לא יהיה קל אני יודעת.וזה יהיה מתסכל אני יודעת. אבל זו הדרך שהציעו לי,וזו הדרך שבחרתי לקבל מכל הדרכים שאי פעם ניסיתי מצטערת. אנג'ל.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית