אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני כאן מחפשת משהו נקודת אחיזה בין כל המילים כל הבנות האלה שנלחמות יום יום שעה שעה ברע האנושי בעולם האכזר הזה שהותיר בנו סימנים והשאיר אותנו בחיים.כדי להמשיך ולשאת את כל זה? איזה אבסורד... עונש על עונש בלי הפסקה. קשה לי עם כל הרע האנושי הזה. שעות התעללו בגוף שלי ועשו בו דברים איומים כאילו כל החרדות מהרע האנושי התממשו ביום אחד בכמה שעות. לא רוצה לחיות עם הזכרוות האלה יותר עם הגוף שמתכווץ מכאב עם הצעקה שנשמעת בפנים עם כאבי הזכרון של.הגוף זכרון הריח המילים שלהם הצחוק שלהם והרגע שבו התעוררתי לממות של.עצמי. אודי גם אתה עובד כל כך.קשה בגלל כל הרע הזה... המסירות שלך למקום הזה והיכולת שלך לנהל את המודל של טיפול קבוצתי-פרטני-וירטואלי באמת מדהימה. אני רוצה להודות לך מאוד. שירה
שירה זה יעבור תאמיני לי זה הולך ופוחת . קצת קשה להאמין לי אחרי הטרוף שעברתי אבל באמת זה הולך ופוחת . לאט לאט זה יהפוך לזכרונות הרבה פחות חודרניים ...ותיראי את זה כבר עברנו אז לפחות שנהנה ממה שנשאר מהחיים עכשיו זה הכל תלוי בנו. כמו אדם שעבר תאונת דרכים או נולד עם מום מה נגמרו לו החיים.איתך
הי שירה, חשוב בעיני לזכור שהאנושות - יש בה הרבה רוע, אבל גם הרבה חמלה וטוב. זה לא מבטל את הרוע, אבל מאפשר יורת מרחב. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
