כלום לא למדת? טיפשה

אימצתי את היד המושטת שלך חזק חזק וניסיתי לגרש את מחול השדים של הקולות האלה שלא הירפו, למרות שאני יודעת שההתנגדות להם מייצרת.עוד רעש... קשה לי לקבל אותם לא מצליחה לעשות סדר הם שולטים בי רודים בי אינם מקשיבים לי ורק לאמר את זה נשמע כל כך הזוי. ושוב לא יצאתי מהבית מיום חמישי ומחר שוב ראשון לא רואה דרך החוצה אולי רק דרך חור המנעול. יותר משנה לא הצלחנו לייצב את המצב ולהפחית את הסימפטומים הדרך ארוכה ומייאשת אני נופלת יותר משאני מצליחה לקום. ואם אני קמה הנפילה אחר כך כואבת שבעתיים. עקומת הלמידה הזאת עקומה לגמרי... משהו בי עיקש ונלחם ומפנה את כל המשאבים והכוחות להתנגדות ולהרס. אני תובענית חסרת תקנה, כפי שהרגשת ואף כתבת, ומשהו עיקש מבקש נקודת מגע מדויקת כאילו שזו תוכל לפרוק את כל המשא הכבד ולעצור את ההדרדרות הזו במדרון. עדין לא למדתי כלום מסתבר... שירה