כאב קורבני טריגר

נאבקת כבר שלושה ימים עם עצמי . המחיר להיות בשפיות ולא בפיצול ענקי .. השיחזור הזה היה קשה כואב .. כילדה בת חמש אני מרשה לעצמי לבכות לצרוח להזדקק להתחנן לניראות בדרך ילדותית כשאני עם עצמי . כדי להיות אני , עובדת אמא אשה ועוד אני דוחקת הכל לא מרשה לדמעה ליפול עוטה את הדמות ששם שעוזרת שחזקה שלא נישברת שיודעת מבינה הגיונית ...זה נהדר זה גם חלק ממני ... אבל בפנים נשאר הכאב לא מסוגלת לכאוב אמיתי כואבת קרבני הכאב עובר מהערוץ האמיתי אלייה היא לא רואה לא אכפת לה ועוד..שיחזור או בריחה מהכאב האמיתי .... אז עדין לא יכולה להיות שם מסרבת להאמין למרות שיודעתובכל זאת מנסה לשחרר קיטור מסיר הלחץ לפני שיתפוצץ עלי זה ממש לא כדאי ... אז כואבת אלוהים כמה כואבת את הידיעה הזו שהיא ידעה כן ידעה אני בטוחה בזה ולא עשתה כלום כלום להציל אותי מהפדופיל הזה שבטעות היה אבי . איך אבא יכול לקחת ילדה בת ארבע חמש עד גיל ארבע עשרה ולהפוך אותה לצעצוע לו ולחבריו. הוא לא שיכור הוא לא מסומם הוא אקדמאי מלומד מעונב איך אף אחד לא רואה ולא שומע תחינה של ילדה שפוחדת איך ... וגם היום אף אחד לא שומע כי מפחדת להכאיב ולכתוב ברור וזה גם מסוכן יש לו אקדח והוא יכול להרוג אפילו שמת כבר . ותמיד חזקה לו להדאיג כי יש המון בעיות מסביב .כי אומרת בן המילים צועקת צעקה שקטה לא ברורה אולי מתחננת שמישהו יראה כי פוחדת להגיד ברור ומקבלת מכות והיא אומרת מילים קשות .וגם אם רואים היום ויש מי שיתמוך אני לא מסוגלת להכיל וזה לא נוגע כי מי שאני צריכה שיראה היא /אמא לא רואים או שכן ומתעלמים ...כן כואבת בצורה קרבנית ככה מסוגלת להכיל את הכאב ..ואז דוחפת מתכדררת לא נותנת להתקרב ככה פחות מסוכן להפגע עוד . זה כל כך לא הוגן ופשוט לא יכולה להכיל את הכאב מי יכול להכיל סיפור חיים כזה שנופל עלייך בילתי מוכן גם אם הוא היה שם כל הזמן .... המעגל הזה שהופך אותי אובססיבית ואותה להציב גבולות .. שפכתי פה טונות והאמת בהכי ישיר כואב לי שורף לי רע לי צריכה יד שתיקח את זה ממני שמישהו יעצור את ההתעללות הזו ...שינתק אותי מהאחיזה שלי בזה .... אודי מתנצלת על הכתיבה הקשה אם לא נכון צנזר אני הבין . תודה על המקום . שתהייה שבת טובה ושקטה .

אביב יקרה, ואולי דווקא מי שלא נמצא שם בפנים כל הזמן, אלא נכנס ויוצא, מזדהה ונפרד, מושיט יד מבחוץ יכול להכיל יותר? אולי זו מטרת הגבולות? ימים קשים בדרך הטיפולית. ימים קשים. ומותר לכאוב עכשיו. מאחלת לך שבהדרגה יקטן הסבל ועוצמותיו. מחזיקה עבורך תקווה, סוריקטה

תודה לך . הימים הקשים בדרך הטיפולית עברו כבר אני מבינה שזה שיחזורים שלי עיוותים שלי והגבולות אני ביקשתי אותם ממנה וביקשתי שלא תישבר ויהיה מה פשוט מכירה את האובססיביות שלי . כן זה כואב להרגיש ולא להשתמש בניתוקים או מסממים אחרים ..זה יעבור סוריקיטה אני יודעת שזה יעבור. סה"כ החיים יפים פיספסתי מספיק לא מתכוונת לוותר לכאב ... לפעמים אני פשוט אוחזת בכאב ובסבל ולא מרפה ..תודה שהזכרת לי את התקווה ...