שקר והעמדות פנים כהישג התפתחותי

אנשים שמדגישים חוזקות. שומרים את החולשות או הספקות לעצמם. לא שקופים בזה. אנשי כגון אנשי מכירות שיפארו מוצר, שיגידו לך מה שאתה רוצה לשמוע כדי להשיג ממך פעולה, רכישה. אנשים שיקרינו בטחון, כמו מטפלים, וישמרו על שלווה גם אם בתוכם מעורערים ואז ילכו לפרוק את זה בהדרכה הרחק מעיני המטופל... המודעות הזאת שאי אפשר מבחוץ לדעת מה האמת בנוגע להרגשה או מחשבה הפנימית שלך ואפשר לשדר חזות איך שתבחר. לעשות רושם. כמו שחקן בהצגה.. כמו זה נחשב הישג התפתחותי? והאם זה לא נופל למחוזות של חיים על בסיס 'עצמי מזוייף' ? הרי אדם ידע שמה שהוא מתיימר להציג לא באמת תואם את מה שהוא יודע/מרגיש/חושב... מתי זה נכון להשאיר את הקלפים לעצמך ומתי לחשוף? אמרתי באיזה הודעה פה שלאחרונה מצאתי את עצמי משקרת לכמה חברים על פעילות בחיי כדי לשוות להם תדמית כאילו יש בהם יותר 'אקשן' ממה שבאמת. אני לא הטיפוס המשקר בדכ. אפילו בעלת דחף כפייתי לכנות. הפעם נמאסה עליי הפאטתיות של עצמי אז החלטתי באותו רגע לשקר. זה לא אופייני לי ככ ותהיתי אחכ אם לציין בפניהם שזה היה שקר או לתחזק אותו במידה והנושא יעלה שוב.. אין לי מושג מה נכון לעשות במקרה הזה. זה גם קשור לשאלה עד כמה יש סיכוי שהשקר יתגלה להם. לא נראה לי שיש סיכוי ועדיין... יכניס אותי למקום לא נעים ככ לתחזק שקר. אבל מצד שני אולי זה אימון בשבילי ללמוד ליצור רושם בתודעה של אחרים ממקום שמודע לעצמו ולראות אם מאמינים לי ואיך מגיבים לזה. אף פעם לא בחנתי את ההשפעה שלי על הסביבה שצורה כזאת. פסיכולוגים ואנשי מכירות עושים את זה כל הזמן. למשל שמטפל לא מוכן להגמיש גבולות בגלל 'מגבלותיו כאמא שגם לה יש מגבלות וצרכים משל עצמה' זה למעשה שקר כי מיושמת פה פרקטיקה שהם למדו מראש וברור להם מלכתחילה שבכל מצב × עבודתם היא להגיב y. פשוט המטופל צריך להאמין לזה שזאת אמת... לצערי אני לא האמנתי. לא הצלחתי להאמין לשקר כאילו הוא אמת. להשתכנע מתמרונים טכניים מטופשים נלמדים כאילו הם כנים ומייצגים משהו אמיתי. כל המרחב בעצם נועד להיות 'סימבולי'. הם לא מבינים שזה לא עבד לי? זה קרס כשגיליתי את הדברים האלה. וגיליתי כמה שיש אנשים שהרבה יותר קל להם לשקר ולהעמיד פנים ולמכור מאשר אחרים עם נטיה לכנות ולאמת, גם מתי שזה לא משרת אותם ו'תדמיתם'. ואנחנו חיים בעולם של תדמיות. משחקים איתן. מפיקים מהן הנאה נרקיסיסטית. לאנשים עם צורך גדול בכנות ואותנטיות קשה מאד עם המשחק הזה. הוא לא מהנה להם. הוא מעיק. אבל מי שמודע היטב לפער ונפרדות שבין תודעתו שלו לזה של האחר וחי עם זה בשלום מצפונית יכול 'לחגוג' ולהשתעשע ולהפיק הנאה מכך שהוא מביים את האופן שבו הוא רוצה להתפס בעיני הזולת. לא חייב לשקר ממש אלא רק לדעת מה להדגיש החוצה ומה להשאיר לעצמך בלבד. היה משפט כזה: "חכמה היא מחשבה שיש בה ספק ומעשים שיש בהם בטחון" אלמנט ההסתרה מתודעתם של אחרים בנוגע לחולשות שלנו (ספק) גלום במשפט הזה^ חוכמה היא היכולת להעמיג פנים של חוזק ולשחק את המשחק? אשמח למשוב כלשהו אודי על דברים שרשמתי פה..

הי מימה, אני מבינה את המשפט שציטטת מעט אחרת הספק אומר – צניעות. אי-יוהרה. קרי דיבור ומחשבה באופן שבו אין 100% ביטחון, או אמירות גורפות, או הכללות. וזה, להבנתי, יכול להיות לגמרי אמת. ומרגיש יציב יותר. המטפל שלי, אגב, וגם אני, מאד אוהבי אמת. לעולם איננו יודעים את כל התכנים הפנימיים של הזולת, היות שאנחנו נפרדים. ובכלל, לפעמים יש דברים בנו פנימה בעצמנו, שאין אנו יודעים. כי לא יודעים הכל. גם זה סוג של מקום לספק. סגירת מעגל. סוריקטה