מחשבות

לפני 3 וחצי שנים עברתי תאונת דרכים, לא קרה לי כלום, אבל שבועיים אחרי התחילו לי בחילות. לא קישרתי בין הדברים. אחרי הרבה זמן שהחבילות לא עברו התחילה סדרה ארוכה של בדיקות שאף אחת מהן לא מצאה פתרון, ואז התחלתי להכנס לפחדים ולחצים, ורזיתי מאוד, והרגשתי מאוד רע, ופחות הלכתי ללימודים ולא יצאתי הרבה מהבית, והכל הדרדר מאוד, ככה תקופה של שנה בערך. תקופה נוראית מבחינתי, שאני מרגיש שנורא השפיעה עליי. אחרי שנה וחצי בערך שכלום לא עזר הלכתי לפסיכולוג שאמר שכנראה הבחילות זה תגובה של הנפש למשהו שקרה התאונה או משהו לפניה. והבחילות באמת עברו והמצב השתפר, אבל אני מרגיש שהתקופה הארוכה הזאת יצרה אצלי הרבה מחשבות שליליות אולי מתוך הגנה אולי מתוך הרגל, וזה דפוס שהלך וחזר על עצמו והלך והתעצם ולזה הראש שלי התרגל. ככה שגם הקשב הופנה למחשבות האלה, והפך אותן למציאות וגרם להכל לראות הרבה יותר קיצוני ממה שהוא באמת. זה מה שיוצר את התחושת ניתוק, ומאמץ מהגוף המון משאבים וריכוז. ככה שכל דבר קטן יכול לגרום לעומס על המערכת. ומה שצריך לגרום זה ליצור מעגל חדש של מחשבות חיוביות, והעברת הקשב למציאות החיצונית ולא למחשבות, מה שיפתור את הבעיה של המחשבות והרעש בראש וככה יעלים את דפוסי המחשבה שנוצרו, וככה הכל יפתר. השאלה שלי אם מה שאני אומר פה נכון, ואם כן מה הדרך לעשות את זה? תודה רבה

איזה חלק לא הבנת? לא כתבתי בעבר הודעות אגב.. אנסה לדייק- האם האמירות שלה הגיוניות? ההרגשה שהיא לא תמיד רוצה שאבוא היא קצת מרחיקה אם לא הרבה. האם לצאת מקשר טיפולי של מספר שנים אם תמיד חוזרת תחושה שהמטפלת לא אוספת ולא מחזיקה מספיק בחדר כשאני זקוקה לזה ממנה? האם להסתפק בזה שהיא מדייקת את הרגשות אבל לא יודעת לכוון בדרך או לעודד? שורה תחתונה- כשאני מוצפת היא לא יודעת לתת לי מה שאני צריכה. כשאני צריכה משהו מאזן גם אז חסר לי מענה כזה.אם אני מתעלמת מאלו אז יש עוד תחומים שהיא יכולה לסייע לי בהם.אבל קשה לי להתעלם. האם זו התעקשות טפשית ומיותרת או לא? איך יודעים? עברתי כבר מטיפול בגלל תחושה מתמשכת דומה. אני חושבת שהבחירות שלי אולי בעייתיות. הנושא דובר ולא היה שינוי והדילמה אם לעזוב או לא היא לא פשוטה.