.

אודי, זו תקופה קשה עבורי, אני לא מתפקדת בכלל ( נראה לי שקוראים לזה דיכאון ), שקלתי לחזור לטיפול הבעיה שלא בטוח שהיא תוכל (בגלל החופשה, כל הזמן הזה לא הפסקתי לחשוב עליה ) וגם שלאחרונה בטיפול יחסנו היו בעיקר במורדות אז אני חוששת משני דברים :שהיא תעדיף לא להמשיך לטפל בי , ודבר שני נניח שהיא תסכים שיהיה קשה לדבר על הבעיות שמטרידות אותי כרגע ( או לדבר בכלל) כשברקע מערכת היחסים ההיא שבגללה בקשתי לעצור ולעשות חושבים. אגב לא בא בחשבון מטפלת חדשה. ואני ממש מתנצלת שוב, זה כעס שמופנה אליה ולא אליך שגם כלפיה זה לא הוגן. היא בכלל לא יודעת זאת.

הסתכלתי אחורה בפורום קודם...כתבתי שאני פוחדת לדבר איתה כי אני יודעת את התוצאה ..אודי ענה לי שאולי פעם אחת אני יעשה בלי לדעת את התוצאה מראש...מתחבר לך . יקרה לפחות אצלי אחרי שהצלחנו לשרוד את התקופה הזו של החיצים הצלחנו להמשיך בדרך ..מקווה עבורך שיסתדר דברי איתה. אחרת לא תדעי לעולם .חיבוק

היי גולם, אני קוראת אותך ואני קצת דואגת לך.. גולם, את בטיפול..יש לך מטפלת שאת אוהבת, ואת נשמעת מודעת לעצמך ואינטליגנטית ..אז, מה קורה??? למה את "מאפשרת" לעצמך להגיע למצב כזה? יש לך מחויבות בחיים, לא? אני הייתי במצב שלך..גם אני אהבתי את המטפלת הקודמת שלי..ממש הייתי תלויה בה, והיא הייתה מקצועית ועם כוונות טובות..אבל במבחן התוצאה המצב שלי היה לא טוב: עם עצמי, עם בעלי, עם הילדים וגם בעבודה. הרגשתי קפואה וחסומה ומבולבלת כל הזמן ולא תיפקדתי. את חייבת לדבר איתה ולהבין מה מונע ממך לדבר באמת אחרי תקופה יחסית ארוכה בטיפול. כשאני דיברתי עם שלי פתאום הבנתי מה הפריע לי אצלה כל הזמן (מעדיפה שלא לפרט) וזה דבר שלא היה ניתן לגשר עליו למרות שניסינו .והיום אני במקום אחר, מכיל וטוב ומתאים. אני חלילה לא אומרת לעזוב, אבל כן להתכוונן אחרת.