זה היה גם קודם ש..

שכעסתי על אמא שלי שוב ושוב ושוב והתעסקתי בילדות ובעבר... ואחרי הטיפול זה נהיה כעס עך הפסיכולוגית והתעסקות 'בעבר החדש' הזה בנוסף. היא לא נתנה לי תיקון. היא ביזתה אותי נרקיסיסטית ואחכ הפקירה. הרבה דברים קרו שם לא נכון נפקחו העיניים לחיים הרבה יותר טובים של אחרים מבחינה התקשרותית וחברתית וזה משליך על ההיסטוריה כולה. ההעדר נפער כמו בור מן ההווה לעבר ניתן היה פתאום להביט לאחור ולראות העדר ככ מתמשך בקשרים וניסיון חיים ממשי. ובהווה פתאום רק פערים בינך לבין אותה שכבת גיל כמוך.להבין שלא ממש היו לך חיים ושאנורקסיה ובילימיה ושריטות עצמיות זה לא 'מגניב' וזה לא 'זהות'.. איזה מן חיים עברתי? וגיל 30 כבר אי אפשר לזכות להכיר 'חברי ילדות' אם מעולם לא זכיר שיהיו לך כאלה.. והאנשים שכן מכירים או שהם מסוג אחר עם ההקשרות הבטוחה והעושר החווייתי וניסיון שגורם לך להרגיש נחותה ונבוכה או שהם תלושים כמוך שהגיחו ממחילות הלבד שלהם מחפשים קצת אינטרקציה חברתית כלשהי.. נמאס לי לנהל קשרים רק עם 'מתמודדים' שמבינים כאב חרדתי מהו ומה זאת בדידות קיומית והבנה של חוויה של ילדות לא מספיק מעושרת בחוויות משפחתיות וחברתיות חיוביות. אמרו לי 'אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה'. אני רוצה להצליח ליצור קשרים עם אנשים שיש להם אנרגיות חיים ותוססים ושמחים ויודעים ליצור קשרים וחברויות... אבל אין להם עבר וסיפור חיים בעייתי כמו שלי.. עם ה'נכות' הזאת ובדידות וקושי עם אינטימיות .. הם מסוגלים.. איך אוכל ליצור קשרים עם אנשים שונים ככ, בריאים ככ בנפשם, לא פצועים ברמה כזאת שכל העבר שלהם היה עם סימפטומים וחוסר מודעות .. הם כבר יגרמו לי להרגיש נחותה ומוזרה לא? אם רק אעיז לחשוף את היאוש הפנימי. אני יודעת כלפי חוץ לחייך ולהעמיד פנים אבל כלפי פנים, מי יפגוש אותי כלפי פנים? מה יש שם? אין שם ילדות נורמלית וזכרונות של ילדות נורמלית. של אמא חמה ואוהבת, של אבא מעודד ומחזק ביטחון, של ימי הולדת חגיגיים באמת וחברים וחברות וצבא ואוניברסיטה וחברים וחברות. אין זכרונות כאלה... יש זכרונות אחרים ...ועכשיו מודעות.. ולהם הייתה ילדות אחרת וחיים אחרים . איך מגשרים על כל הפערים? אני רוצה להשתייך היכן שהבריאים נפשית עם ההקשרות הבטוחה!!! אודי יש לך עצה או סתם התייחסות לזה? איך משתלבים עם אנשים בעלי הרבה יותר ניסיון חיים משלי וכושר תפקוד גבוה יותר? הם ישפטו אותי לדעתך? יחשבו שאני עלובה ולא מובנת? לוזרית? עצלנית? מובסת? מה יחשבו אם לא אצליח להיות קלילה זורמת ובטוחה בעצמי כמוהם?

מימה יקרה! אם לא תחשבי כל הזמן נחותה וכמה את לא מצליחה לתקשר עם מצליחים...אז זה יבוא לבד...נבואה שמגשימה את עצמה כמובן ...אז תתחילי להעריך את מה שיש בך ולא מה שאין ואת לא "נכות" או נחותה..תתחילי להפנים! במקום לכתוב הודעות כאלה תכתבי מה טוב בך, אשמח לשמוע עלייך קצת חיובי :) העולם הוא לא רק מצליחים ונחותים!!!!! יש כל מיני אנשים וכלם מתמודדים עם משהו, אף אחד לא מושלם! אין מבוגרים מושלמים ואני אגב אומרת את זה לעצמי תוך כדי כתיבה! לכלם יש באגים יותר או פחות...מכירה את זה שאומרים שאם נשים את כל החבילות של כלם במרכז וכל אחד יצטרך לבחור את החבילה בסופו של דבר תבחר את שלך, כי שלך זה המוכר...ותבואי כמו שאת יקבלו אותך! בהצלחה, ואגב איך הטיפול החדש??? מתמידה?? שלך, מיכל

הי מימה, אני חושבת שתמיד צריך לזכור שקשר עם חברים\בני זוג בהווה, לא בא לחפות או לתקן את הקשר שהיה לנו עם ההורים שלנו בילדות. ברגע שמצליחים להבין את זה (וזה קשה) ולומדים להימנע מליפול (שזה סופר סופר קשה) - החיים משום מה הופכים להיות יותר קלים