לטלי, למישהי, לאליאן, ולכל מי שבא לו שיר לערב...

היי, אז ככה אליאן ביקשת שיר, ומישהי אחרי שקראתי את ההודעה שלך מאתמול כמה פעמים נחתה עלי המוזה וכתבתי את הדבר הבא, בהשראתך. המכתב שלך הוביל אותי קצת למקומות שלך, וקצת למקומות שלי, ואני מקווה שקלעתי. אז השיר מוקדש לשתיכן... ואיפה היית אתה כשהעולם מסביבך רחש והמה העולם לא פסק מלכת ועמד השעון לא דמם מתקתוקיו כדור הלכת המשיך להסתובב אנשים בסביבתך המשיכו לנסות להתקרב הושיטו יד זהירה בבטחון ובאמונה פרשו רשת מגינה ושלחו סירת הצלה ואתה כאילו כלא בתוך חומה גבוהה מוגנת בצורה במין תחושה של דממה והרגשה של שתיקה כביכול הכל אבוד בעבורך העולם נגמר בשבילך בהרגשתך המחשבות לוכדות אותך ולא מרפות אתה מרגיש חסר אונים וחדלון כוחות נמצא במעגל אינסופי שלא נפרץ לפעמים נדמה שכבר כאילו נגמר לפעמים אתה מרגיש כל כך מיואש שאין דרך יציאה מהמצב הנואש אבל לפעמים גם התובנה חודרת לאט לאט באה ומתפשטת ובתוכך אתה יודע שלא הכל אבוד שיש דברים מעבר למשחק הפשוט אתה מתנדנד לאיטך מתוך המעגל יוצא החוצה אל העולם ונבהל נושם מרגיש טועם את החיים ובהרף עין באים הפחדים אתה חוזר חזרה אל עצמך הבטוח אל תוך המעגל הסגור והרגוע המעגל הישן והמוכר שאף פעם לא הכזיב בין החומות ממשיך להעלים ולהסתיר אבל אז מגיעה נקודה בזמן הממהר שממנה אתה כבר יודע חבל על האחר אי אפשר יותר את החיים להפסיד אי אפשר יותר את הדברים להחמיץ אתה שולח רגל בטוחה ויציבה ומיד אחריה גם השניה לא מאחרה יוצא מכלא בדידותך וכאבך ומצטרף אל העולם בעצמך עכשיו גם אתה כאן בין כולם יכול לחיות כבר באמת פה בעולם עם כל הקשיים וכל הבעיות עם כל החיבוקים וכל הנשיקות יודע כבר שלא תוותר אף פעם שלא תשוב אל המעגל עוד לעולם טעם החיים בך פגע חזק השאיר את חותמו בלשונך הרך פתאום מתפתחים חלומות ושאיפות רצונות תקוות תשוקות וכמיהות להיות מת בין החיים כבר אינך רוצה להשיג את הדברים אתה נלחם ומתאווה מהמעגל כבר השתחררת ואל העולם האמיתי הצטרפת ועל זה אתה כבר לא מוכן לוותר ועל זה מסכים כל מחיר לשלם אתה חי בלי ההסוואות בלי הכיסויים ובלי המסיכות בלי המעגל שסביבך בבטחון פעם סגר בלי החומות הבצורות שאף אחד לא שבר אתה מתחיל לחפש בתוך העולם בתוך עצמך את האני האמיתי שלך שעד היום טרם נמצא ובהדרגה אתה מקלף את השכבות ומוצא גרעין קטן בין הקליפות זה אני ? אתה שואל את עצמך ויודע את התשובה גם בתמימותך כן, זה אתה עירום ועריה קטן חלוש עצוב וקצת חרד חשוף לעצמך ולסביבה אתה קולט את עצמך אתה מתחיל אז להשקות חושף את עצמך לשמש להרפות ומתחיל לגלות את היכולות והכוחות לאט לאט הניצנים יוצאים לא ביום לא ביומיים הם צצים אבל מגיע יום ואתה בטוח והכל מובן אלה החיים שלי ואני מוכן אביב.

מקסים.

לאביב עוקבת מזה זמן . אחריך ו אחר כו _ לם . כישרון מדהים ונוגע ללב . סיקרנת אותי . .איזה מזל את ? תמילה

היי טלי, אז התגובה שלה - "תגידי מאיפה את מביאה את כל זה ? זה ממש מיוחד, זה מקסים, אני לא מכירה אותך ככה... " הורידה את המשקפיים ושפשפה את העיניים... ואת בטח מבינה את הכוונה. הלכה וחזרה - "זה ממש יפה, התרגשתי.. יש לך עוד להראות לי ? " ??????? אביב.

וחזרה - "יש לך ממש כישרון... אני יכולה להראות את זה ל.. ול..." ועכשיו היא קוראת את השלישי, זה על הדרכים. התקדמנו פה, נראה לי. ?????? אביב.

אני בכלל לא חשבתי שבא לי לשיר, ואז נכנס האביב............ והלב התכווץ לנוכח התובנה והלב נצבט לנוכח פריחת הניצן אביב , את הקסמת אותי ולא בכדי אמך הזילה דמעה. היא נחשפת לגרעין מהותך, ופליאתה כי רבה הגוזל השביר הופך לברבור והיא , מתחילה להסתגל, להבין טוב יותר , והיא פוסעת לאיטה יחד אתך במבוך הנפש הסבוכה ומגלה את היופי הטהור שבך טמון, את הכוח והרצון שלך להצליח ..........לחיות....

היי, פעם שניה שאת משאירה אותי עם פה פעור. הדברים שאת כותבת פשוט מדהימים. נכון, בדיוק לזה היתה כוונה, אין לי מה להוסיף, את כבר אמרת הכל. את זה אני יכולה להגיד עכשיו במבט לאחור, שאני באמת רוצה לחיות, ולחוות, ולאהוב, ולקבל, ולתת... לקלף את כל השכבות, את כל הקליפות המכוערות, ולהשאיר את הגרעין חשוף, לתת לו לצמוח, לתת לו להתפתח, לתת לו לגדול, לתת לו לבטא את עצמו, מתוך תקוה שכשיגדל יהיה באמת יפה ולא יאכזב, לא את עצמו ולא את האחרים. תודה, זה היה מרגש, הרגישו שזה יצא מהלב, אביב.