משמעות האהבה...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היא אמרה שאנחנו צריכות לעבוד על להפסיק להתנצל...והביקרות העצמית שלא משרתת דבר, אני לא מצליחה לחשוב חיובי על עצמי אפילו כשטוב לי יותר ואני גאה במשפחה שלי כמה שהם מוצלחים וגדלו כל כך...מעולם לא חשבתי שאתחתן לא כל שכן אוליד ילדים. חשבתי שאהיה לבד תמיד...שאי אפשר לאהוב אותי...ועכשיו פתאום התברר לי שחלומות מתגשמים מול עיניי ואני כמו עיוורת חסמתי את הטוב את האהבה שלהם, פתאום כאילו גיליתי שאוהבים אותי...תמיד הם היו במקום הראשון אבל עכשיו פתאום מרגישה אהובה עד עכשיו היה קשה לי להבין, חשבתי שאני מיותרת במשבצת המשפחתית הזו ושבעלי יכול בלעדיי ובעצם גם הם.....אבל זה ממש לא נכון!!!!!!!! ילדים צריכים אם תומכת ואוהבת ואני מנסה זאת כל הזמן..הבנתי שלא צריך להתאמץ כי זה פשוט קורה ויש תמורה לאהבה שלי אליהם.....והם כל כך מבינים ומחבקים, ילדים אהובים שלי...אודי, הטיפול עזר לי להבין שאפשר לאהוב אותי ואולי אני יודעת להיות אמא טובה דיה, זה לא פשוט לגדל ילדים שובבים :)אבל הם גדלו ממש טוב ...קשה לומר שבזכותי למרות שכן, זה גם בזכותי..הגיע הזמן שאקח קצת קרדיט ושאפסיק לבקר את עצמי ולשפוט, היא צודקת, זה לא קל..הקול הפנימי...אפשר לעבוד עליו נכון? אני מתנצלת תמיד כי אני מרגישה לא בסדר כשאני יוצרת קשר בין הפגישות למרות שזה סוכם בנינו שאפשרי... אבל לא מצליחה לשנות את ההרגל וההרגשה שאני מפריעה לה (למרות שהיא טוענת שהיא שמה גבול ויש לה את הגבולות שלה וזה נכון)ובכל זאת כותבת לה....מקווה לשנות ולהרגיש פחות ביקורת עצמית והרס עצמי שכזה...כי אולי בתוך תוכי מגיע לי הטוב הזה??? מגיע לי לחיות עם משפחה אוהבת ושלמה :)נכון???????