אודי אתה שונא אותי?

אני מרגישה ששונאים אותי ברור לי בשכל שהתשובה היא 'לא'. אבל יש לי מן הרגשה כזאת.. לא יודעת לפעמים אני מרגישה שאלוהים אולי שונא אותי ולכן הוא העניש אותי בחיים כאלה 'מתוסבכים'. למה נולדתי דווקא לאמא הפגועה שלי שלא היה לה כושר הכלה פסיכולוגי ולא לאמא אחרת יותר בריאה נפשית ועם תעצומות נפש ??? אלוהים העניש אותי להוולד דווקא להורים ולבית שגרמו לי כילדה להגיע למסקנות שהכי כדי להסתדר לבד ולא להצטרך אף אחד ושלא צריך אנשים, לא זוגיות, לא ילדים... שהכי חשוב להצטיין ולהיות 'הכי'. והכל היה מתחת לאף של ההורים שלי והם לא התייחסו לזה. אפילו פעם מישהו פגש אותי בגיל 15 ודיבר איתי 10 דקות. אחרי זה הוא פנה להורים שלי ואמר להם 'תשימו לב , העולם שלה נשמע ורוד מדי'. . הם לא שמו לב! אם הם היו יודעים לשים לב אז הכל היה יותר טוב ......... אני מרגישה כמו קורבן . קורבן להורות גרועה. אני מרגישה שבגיל 34 רוצה להיות נורמלית מבחינת צרכים במין זוגיות, משפחה. וזה לא באמת ככה. אין לי באמת את הצרכים האלה! אין לי בגוף צורך במין. אין לי. למה אין לי???????. אני שונאת הכל. מרוב תסכול שאני לא 'נורמלית' בחושים שלי, אני שונאת הכל. וכועסת. והפסיכולוגית החוצפנית במקום לעזור התנשאה. זה מה שאני לא מבינה. מה אני בחרתי את הדברים האלה? לא בחרתי. עד כמה ילדה בת 10 יכולה לבחור משהו בכלל ממקום מודע? אני תוצר של.. אבל איך משנים זה?? אני רוצה לרצות קשר ואהבה ואינטימיות ומיניות ומשפחה ולהרגיש מסוגלות וערך ובטחון ויכולת ................ איך מגיעים לזה?? למה אצל אנשים אחרים זה נראה כזה מובן מאליו, מעולם לא הוטל בספק אפילו. הם תמיד רצו ופעלו כדי להשיג את מה שרצו בחושים שלהם וברגשות שלהם. אצלי זה ככה. אוףףףף. להשלים עם זה שהכי נוח לי לבד?? להשלים עם זה? זאת האמת. הכי נוח לי לבד :/