אודי אם אני הייתי המטופלת שלך..

נגיד בגיל 27 הייתי נכנסת אליך לקליניקה ולא אליה. האם אתה חושב שכיום הייתי כותבת בגיל 34 באיזה פורום על הפסיכולוג הארור ההוא ואיך הוא פגע בי? או שאולי היה לי גורל אחר לחוויה הטיפולית והזכרונות משם? כפסיכולוג היית מסכים לקבל אותי לעיבוד אם הייתי המטופלת שהטראומה שלה התשחזרה במהלך טיפול איתך ואצלך? איך בכלל היית מתמודד עם מטופלת שכמותי? נניח אם הייתה לך מטופלת שנשארה במצב כמו שאני עכשיו. חושבת שהיא צריכה התנצלות והכרה ממך כי לדעתה בחרת התייחסויות פוגעניות מאד והיא נרמסה נרקיסיסטית שם.. או שאיתך זה פשוט לא היה קורה ככה כי היית יודע להיות יותר רגיש ומבין ? אני תוהה האם עברתי 'תאונת דרכים' טיפולית או שככה זה היה קורה בכל מצב...... סליחה על המיליון הודעות. בטח את רובן המוחלט ממילא לא תפרסם. אני ביום קשה............................ פרידות. גם פרידות פיזיות, אבל עוד יותר קשה מכך- פרידות מתקוות שהיו בלב ביחס לאנשים ואפשרויות. שוב התנפצו לי בפרצוף. שוב קשה מאד. קשה. כמה אפשר. בכי ועוד. בכי ובכי. מצאתי שיטת תרפיה לעזרה הדדית שמותר ואפשר לבכות שם מול אנשים שיקבלו ויכילו אותך. לא ישפטו ולא יאבדו סבלנות. אני צריכה את זה נואשות כבר. הנשמה שלי גוססת בתוך עצמה יותר מדי זמן, מתבשלת בכעס על תנאי טיפול של אנשים מקצוע שבלי לראות 'תעריפים' עבור הזמן שלהם אתם לא בן אדם בכלל. אתה לא קיים בכלל. אתה אויר. רוצחים. רוצחים את מה שאנושי. הזוועה. כואב לי. בנשמה. כואב.

הכי נקי ופשוט לכתוב על היום הקשה שהיה לך בלי העבר ..הוא מספיק קשה ושורף וכואב גם בלי להוסיף ומותר לבכות שקשה ...חיבוק אם נכון לך אני איתך יחד זה יותר קל לעבור את היום כם עם זה וירטואלי .