לרחל

כתבתי כבר מספר פעמים ומשום מה המחשב נתקע באמצע... כנראה זה היה ארוך מידי :-) טוב, שאלת האם אני מרגישה באמת שכשקונים לאחד אז צריך גם לשני ? אז אני אגיד לך שזה נראה לי הכי נכון לעשות. ממילא התחרות בין האחים היא קשה להם ולנו אז למה בעצם ליצור בעיות ? וכי חסרות בעיות ? חסרים מצבים שבהם עלינו להחליט למי מגיע מה ? זה גם מאד תלוי בסיטואציה ? למשל אופניים , מה אני אקנה שתי זוגות אופניים ? רק כדי שלא יהיו מריבות או קינאה ושבסופו של דבר אתקע עם שתי זוגות סתם ? ומה לגבי זה שעליהם ללמוד להתחלק ולחלוק? אז לא ! אופניים למשל קיניתי זוג אחד והם מתחלפים כל הזמן. כל פעם מישהו אחר לזמן קצוב. אני חושבת שגם אם הייתי מיליונרית לא הייתי קונה שתי זוגות אופניים או שני מחשבים או לא יודעת מה ! כך שהדברים שונים ומשתנים בהתאם ... וכאן נכנס עניין העייפות שאמרת... כן, אני מבינה אותך מאד ! זה מעייף ומתסכל ומרגיז כל הזמן לתמרן וגם בסופו של דבר הם לא תמיד מעריכים או מודעים למאמצים שלנו ובעיקר יש להם טענות ! "למה אותה/אותו את אוהבת יותר" ואם זה לא הגיע אליך המשפט הזה עדיין, אל דאגה... זה יגיע... אני חושבת שכדאי שתלכי עם הלב... עם האינטואיציה שלך(שהיא מדהימה בפני עצמה)... וגם אם תטעי בדרך ,זה לא נורא, כולנו טועים. הכי חשוב זה להודות שטעינו ולשנות את הדברים... רצית לשמוע אם אני מרגישה כך לפעמים ? אז לא ! אני לא מרגישה כך לפעמים... אני מרגישה כך תמיד !!! למה את חושבת שמשהו צריך להשתנות ? אני חושבת שאת פועלת נכון ואולי אף מקצינה לטובת כולם ! חישבי גם על עצמך על טובתך ותועלתך. ובאמת אל תדאגי , טענות תמיד יהיו מכולם... ואולי אף מעצמך אבל חשוב שלא תטבעי בתחושת האשמה. מקווה שעניתי לך ולא שכחתי משהו ! באהבה...רבה.

כל פעם אני משתאה מחדש איך האימהות זורמת לך ככה, בקלות. לא שאין רגעים שקשה לך, (ועוד איך קשה) אבל יש לך מצפן פנימי כזה, שמנתב וזורם עם כל מה שקורה........ זה נותן גם לי כח להאמין באני הפנימי שלי. ותודה על החיבוקים, זו הרגשה כל-כך טובה.

כל פעם שאני רואה ממך מייל או הודעה אני אומרת יש,בטח היא כותבת הרבה... ואני מתאכזבת ונעצבת :-( קמצנית, תכתבי יותר... עליך,עליי,על מזג האוויר, על להיות או לא להיות, לא חשוב. העיקר תכתבי ! אגב קיבלת את המייל שלי עם הכתובת החדשה ?