חרדות ברמת הזכרון הפרוצדורלי

אודי ממה שהבנתי הזכרון הפרוצדורלי קשור ללמידה של מיומנויות פעולה לאחר מכן הופכות אוטומטיות. אבל אצלי יש חרדה בלמידה כזו וההרגשה היא שאני לא מצליחה לרכוש את הבטחון הפנימי שאמור להפוך את המיומנות לאוטומטית.. ייתכן עקב תרגול לא מספיק אבל גם בבואי לתרגל דברים חדשים, 'לא ידוע' חדש הגוף חווה אינסטינקט המנעותי שעלי להצליח להתגבר עליו וזה כל פעם מחדש ככה. בנהיגה ברכיבה בשירה ריקוד.. דברים שאמורים כביכול 'להתיישב בגוף'. להטמע בזכרון הפרוצדורלי. זה לא קורה אצלי. זה לא נעשה 'מובן מאליו'. תמיד יש מידה של חרדה כל פעם מחדש. רק בתחומים שמלכתחילה יש לי בהם בטחון יחסי אני לא מרגישה את הקושי להשתפר. אבל בכל דבר אחר הקושי החרדתי לא חולף ומאד קשה לי גם להתמיד בדברים אז התרגול שעושה אולי לא מספיק.. מה גורם לכל זה? למה ככ קשה לי עם דברים חדשים ובייחוד כאלה שכרוכים בידיעה שהגוף החושי צריך ללמוד אותה, לא השכל הקוגניטיבי. וגם בקטע הרגשי דפוק וקשה לי כי בגלל שאני ככה ברמה החושית עם חרדתיות, אז יש לי ערך נמוך כי זה הקשה עליי לצבור ניסיון עם חוויות והישגים בחיים... כמו מעגל שלילי כזה. נמאס לי שהחושים שלי הם בזזזזזזזזז חרדתי. לפעמים אני מגייסת את השכל כדי 'לקפץ מעל המשוכה' ו'מתאבדת על הפעולה' ככה אני יכולה להעיז ולסמן וי על עשייה כלשהי. אבל אני לא באמת שם ב 100% בהוויה, חווה ורגועה. יש פעולה ופחות אותי כי את עצמי אני מנסה לא להרגיש, להתעלם מהגוש החרדתי... איפה אפשר למצוא טיפול שפשוט נותן תנאים מלאים של בטחון להתנסות במלא דברים שבחיים האמיתיים קשה עד שהכל יכנס ויטמע בזכרון הפרוצדורלי הזה ויהיה לי בטחון בעשייה ובחוויה חושית? אני רוצה טיפול כזה. שיחבר אותי מחדש לחושים. לכל החושים. מגע, קול, תנועה... בכל הקשר אפשרי. אבל בתנאים מלאים של בטחון. אף פעם אין לי תנאים מלאים של בטחון בשום מצב. כי אין לי בתוכי בטחון. למשל לשיר, לרקוד לנהוג וכ.. שאני עושה את זה אני לא נהנית כי אני לא מרגישה בטחון בפעולות אלא חרדה. וגם המאמץ להסתיר אותה זה פוגע בהנאה. אני רוצה טיפול שישחרר אותי כבר... אודי בסוף אני אזדקן ואמות. אז בשביל מה הייתי פה? למה אין משהו יעיל כבר עכשיו? משהו שירפא ויתקן אותי כבר עכשיו! אני רואה אנשים עם חיים מלאים נהנים עושים -הכל מובן מאליו בשבילם. לא ככ מבינה בשביל מה אני פה.. אני לא אובדנית בכלל אבל בלי יכולת להנות מהחושים של עצמך בבטחון מה הטעם להתקיים בכלל.. בשביל לחשוב מחשבות? נמאס לי לחשוב מחשבות.