זמן חיצוני וזמן פנימי

אודי. מה מביא אדם להיות מסוגל לחיות לפי זמן חיצוני - ז"א שהוא מודע למוגבלות של המשאב הזה ולכן בוחר להתנהל באופן תכליתי ויעיל לתכנן מטרות לעתיד ולהספיק דברים , להציב יעדים .. לעומת אנשים שמעדיפים לחיות לפי זמן פנימי שלהם שמחפש יותר חוויה של הרמוניה והבשלה איטית. לפעמים מלווה בדחיינות של משימות ועד שלא ממש חייב לא מזיזים את עצמם.. והרבה פחות מעשיים מהטיפוס הראשון.. לא ככ מציבים יעדים לעתיד הרחוק. חיים את הרגע בעיקר. סולדים מהרגשת העומס של לקחת על עצמם אחריות.. משני הטיפוסים שתארתי האם הראשון בהכרח נחשב מפותח ובוגר יותר מהאחרון? מה גורם להבדלים שכאלה בין אנשים? קראתי באיזה מקום שמטרה של אנליזה היא לחלץ את האדם מהזמן של הלא מודע, שאין בו זמן בעצם. הוא חי את העבר בהווה.. ולהפוך מודע לזמן הממשי וזה מה שאמור כביכול להזיז אנשים שיתחילו לחיות באמת .. להעריך באמת את החיים בכאן ועכשיו בטיפול שלי ביקשתי עוד זמן למסגרת הפגישות והיא לא נתנה כמו שביקשתי. היא חזרה על האמירה ש 'אין זמן אין זמן '. זה היה מייאש וטראומטי מאד בשבילי. גם כי לא האמנתי לה ש'אין' אלא הרגשתי שהיא פשוט מסרבת בכח וזה נחווה שהיא כופה עליי תסכול בכח מתוך אטימות לב איומה (האם זה שחזור שם רישום חוויה בתור פג זעיר שנולד מן הרחם מוקדם מדי?? לא קיבל את הזמן שהיה נחוץ לו להבשיל כמו שצריך?). הפסיכיאטרית שאני הולכת אליה עכשיו דווקא אומרת לי שיש זמן. והעובדת הסוציאלית לפניה אמרה לי לא לחשוב על זה ולהתמקד בכאן ועכשיו שלי ולהשקיע בזה. אמרו לי שהטיפול הפסיכולוגי שעברתי היה טראומטי - מה אתה חושב? זאת הייתה טראומה בלתי נמנעת או שהיה אפשר למנוע? מעניינת אותי החוות דעת שלך. ובכלל התייחסות לנושא של הזמן והבדלים בין איך שאנשים מתנהלים ביחס אליו. האם כולם נפגעי 'טראומות לא מודעות'? כל מי שלא מסוגל להתנהל בתכליתיות יעילה מול דד ליינים של זמנים? כל מי שלא מסוגל לכונן מסגרות ולדבוק בהן? כל מי שבוהה בתקרה או ישן חצי יממה וסבבה לו עם זה.. במקום להיות יעיל יותר בחיים.. במקום להציב מטרות ולהזיז את עצמו לקידום יעדים אישיים , האם אנשים כאלה הם כולם נפגעי טראומות התפתחותיות?