עצוב לי..

עצב כל כך חזק.. עד שמצאתי את עצמי יושבת ובוכה... מתהלכת בדירתי והדמעות זולגות להן... אין לי כוחות להתמודד עם הטיפול הזה, ועם ההתנהלות של המטפל שלי. כן, אני מתמודדת עם קשיים ביום-יום, אבל ההתנהלות של המטפל שלי מול זה, מחמירה את העצב, הכאב, התסכול.. התחייבנו לטיפול, שאוכל לשלוח לו הודעות פעמיים במהלך השבוע והוא התחייב להגיב... אמררתי לו אתמול שקשה לי ורוצה לכתוב לו..ופעם שעברה כתבתי ולא ענה והאם זה אומר שיכולה לכתוב עוד פעם או שלא... והוא בתגובה עונה מה וחוסם אותי. אחרי המה הזה כבר לא מסוגלת לשתף בכלום..והוא אומר שלא נוח לו החישובים האלה, אבל זה מה שהחלטנו!!!!! ואז הוא כותב לי תסתכלי איך את מוצאת רק רע ותמיד חסר.. וזה כבר מרגיש לי כמו ביקורת.. הוא מתייחס כמו לאפס, מתעלם ממני ומהרגשות שלי, מתעלם מהצרכים שלי, מתחננת אליו שיגיד לי מילים טובות ואין, מתחננת אליו חודשים שיענה לשאלה הפשוטה אם הוא רוצה לטפל בי או שזה רק בגלל שאני ביקשתי- והוא לא עונה... ואז אומר לי שאני תמיד מחפשת את החסר... שתמיד מוצאת את הלא טוב... זה לא מגיע לי אודי. אני בן אדם טוב. לא מגיע לי שיתייחסו אליי ככה, ולא משנה מה המצב שלי... זה הולך איתי לכל מקום... מרגישה רק כמה אני דפוקה אם הוא מתייחס אליי ככה ומזלזל בי... אני לא מסוגלת. רחל.