ופתאום שכחתי מכל ההודעות שכתבתי פה , הנחתי לזה

ראשית אודי תודה שאתה עונה ומתייחס בסבלנות. זה לא מובן מאליו בשבילי. איכשהו תמיד מפתיע מחדש לטובה . שנית שמתי לב שמתי שלא טוב לי מסיבה שבכלל כבר לא קשורה לטיפול ולפסיכולוגית או לפסיכולוגים אז אני יכולה לבוא לכאן ולפתוח שוב פוסט כעוס נזעק שמוחה על הפסיכולוגית והטיפול וכ... למרות שמה שהכאיב בהווה בכלל לא קשור לזה. כאילו זורק אותי להתעסקות הזאת אחורה כי שם חלה חוויה של שבר... אני חושבת שהבעיה בטיפול היתה הפגיעה הנרקיסיסטית הקשה שחויתי. כאילו כבודי נרמס שם... אבל היום היה לי יום מיוחד וטוב. יש מישהו שהפך קצת משמעותי בחיי ויש לי גם חרדת נטישה שנלוית לזה אמנם אבל היום היינו יחד והרגשתי טוב. והנה עכשיו אני פה. לא חושבת על הטיפול ההוא. לא כואבת . לא כועסת. לא מתעסקת בזה. ברגע זה ממש לא מעניין אותי. זה כאילו חוויה טובה אחרת מהווה מילאה אותי בתוכן אחר והוא כרגע יותר חזק במודעות שלי. ואני רוצה להחזיק את ההווה הזה ולהנות ממנו. גם אותו אדם משמעותי נותן לי עידוד ומסרים חיוביים ואני מרגישה לפעמים שאלוהים שלח לי אותו.. לא יודעת . הייתי זקוקה לאדם כזה בחיי עכשיו. ואני מקווה שאחרי שהוא יעזוב שהטוב שהוא נותן עכשיו ישאר בתוכי וזה יהיה הזכרון שאתעסק בו ולא שוב המטפלת הטיפול וכל העבר ההוא.. אני כן מתקדמת לאט לאט. סליחה שבדכ רק כותבת פה מתי שקשה, מתי שלמטה ורגרסיבי לי ושלילי ובוחשת אותם תכנים בלי סוף.. כרגע ממש לא בא לי לכתוב את זה וגם לא מרגישה את זה. לא עסוקה בזה. הייתה לי חוויה חיובית ויחודית מההווה היום. אני שמחה שהיה.