מודה ..

אני לא מאוזנת כמו קפיץ מתוח שחבל על הזמן , מפוצלת ברמות רוב הזמן אני מתנהגת תואם ילדה בת חמש .. היום גם האכילה שלי לא בסדר שוב .. הצעד שקבעתי אז זה תור למומחה וזה בראשון ..עושה הכל אבל הכל כדי לחבל ... לא רוצה להתחבר לגוף הזה לא רוצה שונאת אותו ... אבל חייבת לא יכולה לתת לי להמשיך לכיוון המוות זה לא הוגן למשפחתי ולי.. אודי אני מיואשת , לא מצליחה לעצור את עצמי וההרס תופס יותר ויותר מקום שוב . עצובה

זה קשה להתמודד עם קשיים כאלה אבל כל הכבוד לך על הצעדים שאת עושה! את לא נשמעת כמו אחת שמוותרת.

אביב גיבורה שלי... את חייבת לזכור את הרגעים הטובים, טוב לקחת כמה רגעים של יאוש ועכשיו קדימה לחייך, אני זוכרת שאת יושבת לידי ומחזיקה לי יד. את חזקה. אוהבת. אני פה מחבקת.

טוב שיש תור...את חזקה ותתגברי. אני בטוחה בזה.

שיהיה לך שפע כוח ואור, נחת ורוגע לפחות כמו שאתת מפזרת פה בעדינות רגישה ומתוך תבונה מופלאה!! אני לא מהמחבקות,(עוד יש לי עבודה לעשות) אבל את בליבי, בטוב.

כל כך חיכיתי לסיים כמה פגישות כדי שאוכל להיכנס לפה ולכתוב לך..... אני פה. מושיטה יד.. רוצה להחזיק את ידך ולחזק את רוחך... את יודעת? פעם דיברתי עם איזה פסיכולוג לגבי ילדה שעברה הרבה כאב, והוא אמר לי את הכאב וההרס שיש לה - את לא צריכה לשנות או להעלים.. את צריכה רק להיות איתה, לאפשר לה להוציא ולדבר על כל הגועל, ולעבור איתה יחד את הדרך, מתוך רגישות אמיתית, ודרך זה הכאב וכוח ההרס יפחת... ואני מאמינה בזה. אז אני מעבירה את המילים האלה אלייך, ורוצה להגיד לך שאני איתך בדרך הזאת, ושמחה שאת כותבת ומביעה, ומוציאה גם את החלקים האלה.. מאמינה בך. בשלמות. שלך, רחל.